משכיל לדוד · שמות · פרק 21 · פסוק 30

אם כפר וכו׳ אינו תלוי וכו׳. הקו׳ מבוארת דב״ספ יתרו חשיב רש״י ומייתי לה משמיה דרבי ישמעאל ג׳ אם שאינם תלויים ואם מזבח אבנים אם כסף תלוה ואם תקריב מנחת בכורים ולא מני להך בהדייהו וכבר הק׳ כן הרא״ם ז״ל. ותירץ דאין זה חובה כמו הם שהם חובה שאינה תלויה בדבר אבל זה אף על פי שהוא חובה תלויה בדבר שאם יגח שורו המועד אדם והמיתו אז יושת כופר עליו ע״ש והנה בשלמא הנהו תרי מזבח ומנחת בכורים מבוארים הם דלא תלו בשום דבר אבל אם כסף תלו׳ ק׳ דתלויה בדבר אם ימצא העני שיצטרך ללות. ואפ׳ דכוונת הרב כלפי מאי דכתיב כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. אך ק׳ דר״זל רמו קראי אהדדי הך דכי לא יחדל עם קרא דאפס כי לא יהיה בך אביון ומשני ל״ק כאן כשעושין רצונו ש״מ כאן כשאין עושין ומייתי לה רש״י בפרשת ראה א״כ הו״ל תלויה בדבר. ואפ׳ ליישב במאי דפירש״י לקמן את עמי וכו׳ עני ועשיר עני קודם וכו׳ הרי דאם לא נמצא עני גם לעשיר מצוה להלוותו לעת הצורך באופן דשייכא מצוה זו בכל ענין ובכל זמן. אלא דאכתי ק״ק שאם לא נמצא אפי׳ העשיר שיצטרך ללות נמצא שאין בידו לקיים באופן שתלוי בדבר אחר. ולע״דן דה״ט דלא דמו דהנהו תלת איכא בהו מצוה וחיובא נמי עליה רמיא לאהדורי ולבקש לקיימם עכ״פ וכל שהוא מבקש ומחזיר שיבאו לידו לקיימם מצוה הוא עושה משא״כ הכא דאדרב׳ טפי איכא בהו מצוה וחיובא נמי עליה רמיא לשמור שורו שלא יזיק ושלא יצטרך לבא לידי נתינת כופר אלא שאם אירע שבא לידו אז מצוה עליה לשלם כופר הילכך לא דמו ופשוט: