ותצא אש ר״א אומר וכו׳. דק״ל למה הוצרך אש זה לשרפה הו״ל להמיתן סתם מיתה פתאומית ולכך מייתי דר״א דלפ״ז היה האש מדה כנגד מדה הם חטאו באש שבו הורו ההלכה בפני רבן ולכך המיתם באש. ומה שהביא רבינו סברת ר״א טפי מדעת ר״ע דקאמר בת״כ שהביאו אש מן הכירים ה״ט משום דכוותיה דייק פשט הכתוב דכתיב אשר לא צוה אותם דמשמע אותם לא צוה הא למשה צוה ולאידך הא אותם יתירא ונדחק התם הת״כ לפרשו אליביה ודעת ר״ש דשתויי יין נכנסו למקדש מייתי משום קשר הענין בפרשת יין ושכר שבדרשה זו מיושבת הסמיכה דבר דבור על אופניו:
קריאה במקור
משכיל לדוד · ויקרא · פרק 10 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745