משכיל לדוד · ויקרא · פרק 7 · פסוק 9

לכהן וכו׳ יכול לכלן וכו׳. והא דלא דרשינן הכא בפרט וכלל דהכא ליכא לתרוצי כדכתיב׳ לעיל שהרי הפרט והכלל סמוכים הם נראה דה״ט משום דעל כרחך א״א לפ׳ הכלל שבפסוק כפשוטו שאיך יתכן לחלק מנחה של עשרון לכל הכהנים דבשלמא בקראי דלעיל דכתיב כל זכר בכהנים יאכל אותה שייך לומר כל אחד מהכהנים יהיה מי שיהיה הוא ראוי לאכלו אבל הכא דכתיב לכל בני אהרן תהיה ש״מ דר״ל לכלם ממש דוקא שיחלקוה ביניהם וזה דבר פשוט שלא יתכן כלל הילכך צריכים לומר דלית הכא פרט וכלל אלא הנך תרי קראי זה צריך לזה דמכח קרא בתרא צריך לפ׳ דמאי דכתיב לכהן המקריב אותה ר״ל לאותו בית אב המקריב. ועוד איכא דיוק בכתוב דמוכח הכי מדכתיב איש כאחיו ואילו לכל בני אהרן היה כפשוטו נמצא איש כאחיו מיותר דכיון דכלם חולקים פשיטא שהחלקים יהיו שוין דמהיכי תיתי לחלק ביניהם. א״ו דה״ק לכלם תהיה איש כאחיו כלומר שהם אחים ביחד כלומר בית אב אחד הן החולקים. ואעיקרא דמלתא דרמי׳ קראי אהדדי ראיתי להר״ב ק״א שהק׳ דקרא דלכהן המקריב כתיב במנחת מאפה תנור ומנחת מרחשת ומחבת. וקרא דלכל בני אהרן הוא במנחה בלולה (כלומר מנחת הסולת) וחרבה וגם הסברא כך מחייבת כמ״ש הרמב״ן ז״ל שמנחת מאפה ומחבת ומרחשת יש טורח גדול באפייתן ועשייתן ולזה דין הוא שהטורח בהם יטלם ומנחה בלולה אין בהם טורח ולזה לכל בני אהרן והאריך בזה ע״ש. וגם בש״ח. ולעד״נ דאיכא למידק הכא דכתיב וכל מנחה אשר תאפה בתנור אמאי כתב תאפה ל׳ עתיד הול״ל אפוייה בתנור כדמסיים וכל נעשה במרחשת א״ו רצה לכלול קרא גם כן מנחת הסלת דהיינו שנקמצת כשהיא סלת ואחר כך אופין אותה בתנור לאכלה דעליה כתיב קרא דלעיל לא תאפה חמץ חלקם. נמצא לפי״ז דבהך קרא כייל כל ה׳ מנחות וממילא כי כתיב בתר הכי וכל מנחה בלולה בשמן אכלהו ה׳ מינים נמי קאי דכלהו טעונות בלולה בשמן וכמו שהבין הרמב״ן ז״ל ואף על גב שהרא״ם לא פירש כן בפסוק שאח״ז וגם הרב ק״א נראה דלא הסכים לזה לי נראה דודאי כן עיקר מההכרח שכתבתי. וכן משמע מל׳ רש״י שכתב בלולה מנחת נדבה דאל״כ הול״ל מנחת הסולת של נדבה. וה״ט נמי דכתיב וכל מנחה בלולה בשמן דאי לא קאי אלא מין אחד פרטי דהיינו מנחת הסולת לא הול״ל וכל. ואף על גב דהך וכל מיבעי לן לג״ש כמו שדרשו בת״כ ובגמ׳ ספ״ה דמנחות מ״מ הפשט לא יופשט. ומה שהק׳ הרב מכח הסברא אף הוא לא תברא דמעשה המנחה אפייתה וטיגונה כשרין בזר וכתוב הדר הוא לעיל והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה לה׳ והקריבה אל הכהן וכו׳ ומקמיצה ואילך מצות כהונה: