משכיל לדוד · בראשית · פרק 48 · פסוק 4

ונתתיך וכו׳ בשרני וכו׳ הוכרח לזה דאל״כ לאיזו נפקותא הוא מספר זה כאן ליוסף ואע״ג דכשמתחלק שבט א׳ לשנים נמצא שאין כאן תוספת אלא א׳ בלבד מ״מ מאחר שלשניהם נתחדש שם בפ״ע שהרי לא נקרא שום א׳ שבט יוסף לבד אלא זה נקרא מטה אפרים וזה מטה מנשה הרי שניהם מחודשים אך ק׳ במ״ש רש״י לצאת עוד קהל ועמים דאמאי א׳ נקרא בל׳ יחיד קהל והאחד בל׳ רבים עמים או גוים וע״ק דבפ׳ וישלח פירש״י גוים מנשה ואפרים הרי דשניהם נפקי מעמים או מגוים ולא כמו שפי׳ כאן ותו קשה אעיקרא דמלתא דהכא היכי אפש׳ לפ׳ קהל לחוד ועמים לחוד בשלמא אי הוה כתיב קהל בקמ״ץ הקו״ף ניחא אע״ג דכתיב גוים בלא וי״ו מצי׳ לפ׳ כמאן דכתיב בוי״ו כמו ראובן שמעון אבל השתא דכתיב קהל בשב״א הקו״ף על כרחך דבוק הוא קהל של עמים אשר ע״כ נראה ברור דאיכ׳ הכא ט״ס וצ״ל קהל עמים ואה״נ דתרווייהו מעמים או מגוים נפקי וכדכתב רש״י בפ׳ וישלח והא דכתיב קהל קאי על יוסף שהוא קהל של גוים דשבט איקרי קהל כדאי׳ בשבועות ובשאר דוכתי והאי דלא כתיב עמים או גוים לחוד דא״כ הוה משמע שיעקר שם יוסף לגמרי מן השבטים וחלילה אלא שניהם נקראים על שבט יוסף וכדכתיב לבני יוסף לאפרים אלישמע וכו׳ למנשה גמליאל וכו׳ ושוב ראיתי להרא״ם ז״ל כאן ובפ׳ וישלח שהרגיש בב׳ הקושיות הראשוני׳ שהקשינו והאריך בדבר ולבסוף מסיק דצ״ל שהגירסאות משובשות וצריך לגרוס בב׳ המקומות באופן א׳ או בשתיהן בויו או בשתיהן בלא וי״ו ע״ש ואילו הרב היה מרגיש הקו׳ השלישית אין ספק שהיה מכריח דדוקא בלא וי״ו צריך לגרוס וכדאמרן ואע״ג דבגמ׳ דפ״ק דהוריות דרשו קרא דונתתיך לקהל עמים על בנימין רש״י תפס שיטת הב״ר שהיא קרובה לפשט המקרא דלפי הגמ׳ ק״ק לאיזה תכלית סיפר יעקב זה השתא ליוסף ושוב נדפס ספר שער יוסף על מס׳ הוריות והאריך שם על ל׳ רש״י זה ע״ע: