ויצום וכולי הקדים רש״י המדרש לפי שהפשט רחוק מכח ב׳ קושיות חדא דלגבי ישראל לא הו״ל שום שליחות שכבר אמר להם כל מה שהיה צריך כדכתיב לעיל וידבר משה כן אל בני ישראל וא״כ לא הול״ל אלא אל פרעה. ועוד יש דוחק לומר דהכא לא פי׳ מהו השליחות אלא בפרש׳ שניה וכו׳ ואין להקשות לפי המדרש דא״כ הול״ל ולהוציא את בני ישראל וכו׳ דהא מלתא אחריתי היא ל״ק דאדרבא הכל דבר א׳ דהכא לא אתא למימר עיקר השליחות להוציאם ממצרים שזה מבואר אחר כך אלא ה״ק ויצום לחלוק כבוד וכו׳ כשילך להוציא את ישראל. וא״ת ואמאי הוצרך הקב״ה להזהירו לחלוק כבוד למלכות הא דינא הוא שצריך לחלוק לו כבוד וכדפי״רשי בפרשת ויחי גבי ויתחזק ישראל וכולי וי״ל דאצטריך הכא משום דא״ל הקב״ה ראה נתתיך אלהים לפרע׳ והנה אפשר למשמע דלגבי דידיה אינו מחוייב לחלוק לו כבוד משום הכי הוצרך להזהירו:
קריאה במקור
משכיל לדוד · שמות · פרק 6 · פסוק 13
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745