משכיל לדוד · בראשית · פרק 44 · פסוק 20

ואחיו וכו׳ דבר שקר וכו׳ הק׳ הרא״ם ז״ל דאדרבא יותר יראה היא לומר לו ונאמר אל אדוני ואחיו מת שהוא הפך מ״ש לו בתחילה שלפיכך נכנסו בעשרה שערי העיר לבקשו כדפי׳ רש״י לעיל ונדחק בזה טובא ע״ע ואני אומר שבקיה לקרא דאיהו דחיק ומוקים נפשיה דע״כ א״א לומר של׳ זה של ואחיו מת קאי על ונאמר אל אדוני לומר שכך א״ל בתחלה דלא שייך אז לומר ל׳ זה ואחיו מת הואיל ובאותה שעה עדיין לא הודיעוהו שהיה לו אח אחר והכי הול״ל והיה לו אח ומת ותו מ״ש ויותר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו הרי גם זה לא הוזכר לעיל כלל שהרי לא הזכירו לו האמהות ולא אהבת אביו מכל וכל לכך נר׳ דאה״נ שמתחלה לא א״ל דברים אלו כלל אלא ה״ק יהודה ונאמר אל אדוני יש לנו אב זקן וילד זקונים קטן ע״כ הוא מה שאמרנו תחלה ועכשיו חדשות אני מגיד דהיינו שאותו אחיו שאמרנו לך תחלה והאחד איננו ושבאנו לבקשו אח״כ ידענו שמת ויותר הוא לבדו וכו׳ ומפני היראה כיון שראה כמה עלילות שעשה להם אמר כן כדי שלא יאמר אם אתם רוצים שאחזיר לכם את בנימין תביאו אותו האחד שאמרתם תחלה לכך היה מוציא דבר שקר מפיו לומר שידעו בבירור שמת וזה היה שקר שהרי לא ידעו ממנו כלום: