משכיל לדוד · במדבר · פרק 31 · פסוק 42

וממחצית וכולי ותהי מחצת וכולי ויקח וכו׳ כל הג׳ דבורים הללו דיבור א׳ הן והכל המשך ענין אח׳. ובא לישב דמאי קמ״ל קרא באומרו שמחצית העדה היתה כל כך צאן וכ״כ בקר וכו׳ הא לא צריכא דכיון דכתיב לעיל וחצית את המלקוח בין תפשי המלחמה ובין כל העדה ולבתר הכי כתיב ויעש משה וכו׳ מעתה כיון דאשמועי׳ אחר כך מנין החלק של אנשי הצבא ממילא ידעי׳ דכך נמי היה מנין החלק של העדה וא״כ הני קראי יתירי נינהו. ותו קשיא ליה בלישנא דקרא דכתיב וממחצית בני ישראל דהו״לל ומחצית ומאי וממחצית. לכך אתא לפרושי דאין כוונת הכתוב להודיע כמה מנין החלק של העדה אלא ה״ק ומאותו מחצית ב״י אשר חצה משה לעדה שהיה מספרו כך וכך לקח משה האחוז א׳ מן החמשי׳ ונתן ללוים וכלהו הני קראי ענין נרדף. כך נר׳ משמעות כוונת רש״י. וכך ראיתי להר״אם ז״ל. ועי״ל דמ״ש רש״י ותהי מחצת העדה כך וכך הוא ענין באפי נפשיה ובא ליישב הקו׳ דמקשי׳ לעיל דקראי יתירי נינהו. ותירץ דקמ״ל הפסוק במה שחזר והשוה המניינים דלא זו בלבד שהחלקים היו שוין במנין אלא אסתייעא מלתא שהגיע לכל אח׳ חלק שוה בין במספר ובין במדה דהיינו שהיו שוין בכמו׳ ובאיכו׳ שהגיע לכל חלק צאן ש׳ אלף ול׳ אלף וז׳ אלפים ות״ק שוין בגודל. וזה דבר שא״א לחלוק ולצמצם ע״י חלוקת טלה כנגד טלה דהיכי נוכל לכוין שהיו כל ב׳ הטלאים שוין לגמרי ואפ״ה היה זה ע״י נס שהיו החלקים שוין ממש והיינו דכתב רבינו כך וכך כלו׳ כך לצד א׳ כמו לצד אחר. ומ״ש רש״י ויקח משה וגו׳. אפשר שכיון לומר דאף על גב דהכא לא הזכיר אלא משה לחודיה לאו דוקא אלא אלעזר נמי הוה בהדיה וכדכתיב לעיל ויעש משה ואלעזר הכהן וכולי וה״נ לקמן ויקח משה ואלעזר הכהן וכו׳. וז״ש משה וגומר כלומר משה ומאן דהוה בהדיה. וא״צ שיזכירנו הכתוב כל פעם: