האמרת והאמירך אין וכו׳ ומצאתי וכולי. לכאורה אין דברי רבינו מובני׳ כלל דבתחלה קאמר שאין להם עד ואח״כ אמר שמצא להן עד מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר ואמאי בתחלה קאמר עד מוכיח ולבסוף לא אמר מוכיח אלא עד ועוד הואיל ומצא להם עד שהוא מלשון תפארת ושבח מי הכריחו לפרשם מלשון הפרשה. ונראה דה״ק אין להם עד מוכיח כלומר עד ברור שיוכיח פירושו האמיתי לפי משמעו ולפי הענין נ״ל לפ׳ שהוא מלשון הפרשה. ואמנם מדברי רבותינו נרא׳ שפירשוהו מלשון שבח ממאי דאמור בריש חגיגה אתם עשיתוני חטיבה א׳ וכן משמע מלשון אנקלוס דתרגם חטבת ואהא מייתי ומצאתי להם עד יתאמרו וכו׳ אבל אינו עד מוכיח מתרי טעמי חדא דאין הענין נמשך באמרו שבחתו להיות לך לאלהים ועוד דא״כ הול״ל אמרת כמו שבחת ומאי האמרת דבשלמא לפי׳ הפרשה ניחא שכך מצינו לעולם לשון הבדלה והפרשה בלשון מפעיל אבל אם נפרש מלשון תפארת קשה קצת:
קריאה במקור
משכיל לדוד · דברים · פרק 26 · פסוק 17
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745