ויהי כאשר וכו׳ אבל משילוח וכו׳ פי׳ דבזאת הפרשה מכיון שהזכיר ענין המרגלים עד כאן לא הזכיר דבור אלא אמירה לרמוז שכל ל״ח שנה לא נתייחד הדבור עם משה דלשון דיבור בנבואה הוא לשון מעול׳ מורה על גילוי שכינ׳ ממש פה אל פה באספקלריא המאירה דאע״ג דבלשון הדיוט הוא לשון קושי כמו דבר האיש אדוני הארץ וכו׳ בנבואה מיהא הכי הוי. והיינו דאמור רבנן גבי וידבר ה׳ אל יהושע וכו׳ דכתיב גבי ערי מקלט דכתיבי בדיבור לפי שהן של תורה משום דקשיא להו דלא שייך ל׳ זה אלא גבי משה. ואע״ג דבאמת אשכחן בתורה אחר פ׳ שלח כמה זימני וידבר ה׳ אל משה לאמר. תירץ רש״י בשלהי תענית דלא היה פה אל פה אלא בחזיון לילה ומסיים בה גמגום. ובב״ב פרק יש נוחלין דף קכ״א פי׳ רשב״ם שהיה ע״י מלאך או ע״י אורים ותומים א״נ לא היה מדבר עמו אלא ע״י צורך מעשה הצריך להם ע״כ. ותירוץ זה השני יתכן טובא:
קריאה במקור
משכיל לדוד · דברים · פרק 2 · פסוק 16
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745