משכיל לדוד · בראשית · פרק 25 · פסוק 5

ויתן אברהם וכו׳ ברכה דאייתיקי וכו׳ בב״ר ר״י אמר בכורה ור״נ אמר ברכה ורבנן אמרי קבורה ודייתיקי ר׳ חמא אמר לא ברכות נתן לו אלא מתנות משל למלך וכו׳ ורבינו ז״ל משמע ליה פי׳ ר״נ שהיא מתיישב יותר לפי הפשט דאילו לפי׳ ר״י לא שייך על הבכור׳ לומר את כל אשר לו וכן למ״ד קבורה וכ״ש שאינו קרוב לפשט מ״ד מתנו׳ שהרי כבר נתן לו הכל מקודם כדכתיב לעיל ויתן לו את כל אשר לו מש״ה נקט אליביה דר״נ. ומ״מ ק׳ אמאי קאמר נמי דייתיקי דאמור רבנן ונר׳ דאיהו ז״ל מפ׳ שמלת דייתיקי לאו ארבנן לחוד קא מהדר אלא אכלהו קאי בין למ״ד בכורה בין למ״ד ברכה ובין למ״ד קבורה קאמר שנתן לו זה בתור׳ דייתיקי דהיינו בצואת שכיב מרע דהכי מיקריא והוכרח לפרש כך דאל״כ נמצא דרבנן דרשי תרתי מילי קבורה ודייתיקי והיכי דרשי תרתי מילי על דיבור אחד ועוד דאל״כ דייתיקי היינו מתנת ש״מ ואם כן רבי חמא מה בא לחדש באמרו מתנות היינו רבנן דרבנן נמי אמרי דייתיקי דהיינו מתנה א״ו כדאמרן: