ועל שפם יעטה כאבל. מה שהוצרך רש״י להביא הדמיון הזה היינו משום דבעי לפרושי בתר הכי בסמוך על מה שכתוב וטמא טמא יקרא משמיע טומאתו כדי שיפרשו ממנו. וק׳ דלמה יצטרך להשמיע הא בלא זאת סימניו מוכיחין עליו שהרי ראשו פרוע ופרום ועוטה על שפם. ומשני דאי משום הא לא אירייא דהואיל וגם האבל עושה כן לא ידעו שהוא מצורע ואי משום דחזו ליה חוץ למחנה מימר לימרו דלצורכיה אזיל דהא אינהו נמי אזלי להתם לעסקייהו ולא יפרשו ממנו מש״ה היה צריך להודיע לרבים שהוא טמא בפירוש:
קריאה במקור
משכיל לדוד · ויקרא · פרק 13 · פסוק 45
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745