משכיל לדוד · במדבר · פרק 5 · פסוק 12

איש איש וכו׳ מה כתיב וכו׳ לאו דקשיא ליה הסמיכות דא״כ הול״ל למה נסמכה וכו׳ ועוד שאין דרכו לבקש טעם הסמיכות אלא באותן שנכתבו חוץ למקומן וכמו שהרגיש הרא״ם ז״ל אלא נראה דק״ל דאמאי כתיב כי תשטה בלשון דמשמע דבודאי כך יהיה כמו כאשר הול״ל אם תשטה ומשני שהוא על צד העונש על הנזכר לעיל אך ק׳ לי על דרש׳ זו דא״כ אמאי הפסיק בנתיי׳ באיש אשר יתן לכהן וכו׳ וניחא לי עם מ״ש רש״י בפ׳ בהעלותך על ויהי בנסוע הארון שנכתב שם להפסיק בין פורענות לפורענות וע״ש בגמרא דפורענות ראשונה היא ויסעו מהר ה׳ כתלמיד הבורח וכו׳ דנראה דעון מיקרי פורענות וה״נ י״ל כאן דמה״ט הפסיק באמרו איש אשר יתן וכו׳ להפסיק בין פורענות לפורענות ראשונה הוא העון שלא נותן המעשרות ועוד דפורענות ממש איכא ג״כ דהיינו עונש דכתיב שם לו יהיו המעשרות כמ״ש רש״י. ופורענות שנייה סוף שיצטרך וכו׳ ומיהו איכא למידק אעיקרא דהך דרשה שארז״ל דהיכי אפ׳ שעבירות הבעל גוררת עבירה לאשתו אטו טוביה חטא וזיגוד מנגד וכבר הרגישו המפ׳ קו׳ זו ונדחקו בישיבה ע׳ בש״ח. ואני בעניי דקדקתי לישנא דתלמודא בהך דרשה והיא בברכות פ׳ הרואה דף ס״ג והכי אי׳ התם סוף נצרך לכהן וכו׳ ובזה ניחא לי דהא ודאי זה שגוזל המתנות לכהן צריך להתגלגל להשיב מה שגזל כידוע מדברי רז״ל והואיל ופעם ראשונה שבא לעולם כבר נשא בת זוגו השתא כשמתגלגל הול״ל זווג שני מאותן שאמרו עליהם אין מזווגים לאדם אלא לפי מעשיו ומעתה תו לא ק׳ מידי והיינו דדייקי רז״ל לו׳ סוף נצרך וכו׳:

איש איש ללמדך כו׳ דהכא ליכא שום ריבוי לרבות מאיש איש כגון איש איש דגבי עריות דדרשי׳ לרבות הגוים שמוזהרים אבל הכא ליכא לרבות דאפי׳ הגיורת אין משקין ולכך דרשו שמועלת בשתים: