משכיל לדוד · שמות · פרק 18 · פסוק 9

ויחד וכו׳ חדודין חדודין כו׳ ק׳ דאטו יתרו שהיה לבו לשמים ובא להתגייר בלב שלם היה כ״כ מיצר על אבדן מצרים ומאי נפקא ליה מינה תמותת רשע רעה ותו ומנ״ל למילף מהכא הא דעד י׳ דרי וכו׳ הא יתרו דור ראשון הוה. ונר׳ דאי׳ בגמרא על פירוש באבוד רשעים מה ומי חדי קב״ה במפלתן של רשעים והא כתיב וכו׳ ומשני הא קודם שנתמלא סאתם הא לאחר שנתמל׳ סאתם ואף על גב דאין הקדוש ברוך הוא נפרע מן האומה עד שתתמלא סאתה מ״מ כשמזדווגין על ישראל אינו ממתין כמו שאמרו רבותינו ז״ל וחזי׳ בפ״ה דאבות עשרה דורות מאדם ועד נח להודיע כמה ארך אפים וכו׳ ש״מ דעד י׳ דורות הוא תכלית אריכות אפו ית׳ לרשעים וכ״פ התי״ט שם. והשתא יתרו למד ממדת קונו כסבור שיפה הוא עושה להיות מיצר כשסיפר לו משה את כל אשר עשה ה׳ למצרים על אודות ישראל כלומר דאף על גב שלא נתמלא עדיין סאתם הואיל ושלחו׳ יד על ישראל אבדם נמצא שפורענות שלהם היה עד שלא נתמלא סאתם ואז ליכא חדוה כמו שאמרו רז״ל במצריים גופייהו ולא קרב זה אל זה בקשו מל״הש לומר שירה אמר ליה הקדוש ברוך הוא מעשה ידי טובעים בים וכו׳ ולכך נמי היה מיצר יתרו על איבוד הרשעים והיינו דאמרי אינשי גיורא עד י׳ דרי אף על גב דחזי שאותם הגוים הולכים וחוטאים אם בא עליהם פורענות הוא מיצר דהואיל ולבו עליהם הוא אומר מסתמא אכתי לא נתמלא סאתם אבל כשעברו י׳ דרי לא מצי למשכח צד זכות שזהו תכלית אריכות אפו ית׳ כדאמרן ולפ״ז עד י׳ דרי דקאמר לא קאי לגבי דידיה אלא כלפי האומה:

על וכו׳ דריש טובה הטובה כל הטובה והם ג׳ מיני טובות לממון ולגוף ולנפש לממון במן שלא היו צריכים להוציא הוצאות במזונות וממונם קיים ועוד שהיה יורד עמו אבנים טובות ומרגליות: לגוף בבאר שכל מי שהיה שותה מאותן המים מתרפא מכל מום כמ״ש ז״ל. ולנפש היא התורה הקדושה: