משכיל לדוד · בראשית · פרק 2 · פסוק 23

זאת הפעם מלמד שבא וכו׳ עיין להרמ״ע ז״ל בס׳ ע״מ מאמר אם כל חי פי׳ שזה נדרש בענין קריאת השמות שהוא גמר צורתם ופקודתם והיא ע״ד אמרם אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי וביאר שם שהפקידה נחלקת לג׳ בחינות א׳ ע״ד הכתוב כי בועליך עושיך ה׳ צבאות שמו ומבחינה זו היא האמורה כאן שבא על כל בהמה וכו׳ עיין שם ויאירו עיניך שאין להבין המאמ׳ הזה כפשוטו ח״ו ולפי״ז מ״ש ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה יהיה פירושו ע״ד מ״ש רש״י לעיל שאמר לכל יש בן זוג ולי אין בן זוג מיד ויפל וכו׳ ואין ספק אצלי שרש״י ז״ל לזה נתכוון וכך הבין המאמ׳ דאל״כ לא היה מביא אגדה זו שאין דרכו להביא בפירושו אלא האגדות הקרובות לפשטו׳ המקראות והאגדה הזו אם נבין אותה כפשטה רחוקה היא מן הדעת ומפשט הכתוב דהך קרא לא מיירי בזווג אלא בקריאת שם: