משכיל לדוד · בראשית · פרק 3 · פסוק 4

לא מות וכו׳ דחפה וכו׳ הקו׳ מבוארת דהיכי נתפתתה אחרי דבריו חדא דמאן יימר שאין מיתה בנגיעה אי משום דלא מתה מיד הרי לא א״ל הקדוש ברוך הוא אלא ביום אכלך. ואכתי לא עבר יומא ותו אפי׳ יונח שאין מיתה בנגיעה באיזה כח יוכל לומר דאין מיתה גם באכילה הרי באכילה הוזכרה מיתה להדיא. ועוד אפילו לא תמות על שנגעה אין מזה שום ראיה דשאני אותה נגיעה שהיתה באונס שהרי דחפה וכבר הק׳ כן המפ׳ ז״ל ע״ע בש״ח. ולעד״ן דמ״ש דחפה אין הכוונה דחיפה ממש בידים אלא כלומר הכריחה לחזור בה מסברתה במאי דדרשה הכפל חד לאכילה וחד לנגיעה כדלעיל וע״ז א״ל דליתא אלא ה״פ דאיכא למידק דהקדוש ברוך הוא א״ל מעץ הדט״ו לא תאכל והול״ל מפרי עץ הדט״ו א״ו ה״ק לפי שאותו העץ (למ״ד אתרוג היה) הוה טעם עצו ופריו שוה ואיכא איסורא אף בעץ גופיה ולכך אצטריכו תרתי אזהרות חד אפרי וחד אעץ גופיה ובזה הכריחה לחזור מסברתה ולהודות דליכא מיתה בנגיעה אלא באכילה והכפל כדאמרן ואחר שהודת׳ לדבריו חזר ואמר לה כשם שהודית בזה דליכא מיתה כך תודה לזה שאני אומר דליכא מיתה אפילו באכילה דפרי אלא דוקא באכילה דעץ גופיה להיותו משונה וז״ש לא תאכל ממנו היינו אזהרה על אכילת הפרי ובהא ליכא מיתה אלא אדרבא כי יודע אלהים וכו׳ ונפקחו עיניכם וכו׳ ומ״ש אחר כך כי ביום אכלך ממנו מות תמות ואסר לכו רחמנ׳ הפרי כדי שלא תבאו לאכול העץ גופיה דאית ביה מיתה אבל לעולם באכילת הפרי גופיה ליכא מיתה אלא גזרה ואז נתפתתה לדבריו ותקח מפריו וכו׳ דייקא מן הפרי ולא מן העץ: