משכיל לדוד · דברים · פרק 13 · פסוק 1

את כל הדבר קלה כחמורה. ואם תאמר תרתי ל״ל הא כבר כתיב לעיל שמור ושמעת את כל וכו׳ ופירש״י שם שתהיה חביבה מצוה קלה וכו׳ וי״ל דההיא לענין מ״ע לומר שכשאירע מצוה קלה לידו יעשה בחבה כמו מצוה חמורה והכא במל״ת שיהא זהיר וזריז שלא לעבור על מצוה קלה כמו שנזהר על החמורה ובזה א״ש דלעיל הזכיר רש״י חביבה עליך וכו׳ משא״כ הכא והבן:

לא תוסיף וכו׳ חמשת וכו׳. ק׳ דהא נמי כבר כתיב בפרשת ואתחנן לא תוסיפו על הדבר וכו׳ ותרתי ל״ל ואי לאו דברי רש״י ז״ל היינו יכולים לומר לפי שיש ב׳ מיני תוספת א׳ כזה שמוסיף במצוה עצמה כגון ה׳ פרשיות בתפילין וכו׳ ועוד כגון שמניח ב׳ תפילין (שוין לאפוקי דרש״י ודר״ת שעושה משום ספקא) בראש ולהכי צריכי תרתי אבל רש״י מפ׳ שניהם בענין אחד. אך נראה דמ״מ שפיר דייק רבינו דהכא חידש דבר א׳ שלא כתבו שם והיינו ד׳ ברכות לברכת כהנים ואפ׳ דהיינו דקמ״ל הכא דאי לאו אלא חד קרא ה״א דוקא כגון ה׳ טוטפות ה׳ ציציות דבעידנא דקא מקיים עיקר המצוה מוסיף בה אבל כגון זו שאחר שכבר סיים עיקר המצוה דהיינו הג׳ ברכות השתא מוסיף אחרת אימא לית לן בה קמ״ל וטעמא משום דאכתי זימניה הוא דאי מתרמי ליה ציבורא אחרינא כדאיתא בגמרא: