משכיל לדוד · בראשית · פרק 37 · פסוק 3

בן זקונים שנולד וכו׳ זהו על פי פשוטו דהכי משמע לישנא והוא ההפך מדכ׳ כחיצי׳ וכו׳ כן בני הנעורים ומשום דא״כ ק׳ שהרי בנימין היה בן זקונים טפי ואע״פ שיש לתרץ דאה״נ שגם לבנימין היה אוהב הרבה כדכתיב ונפשו קשורה בנפשו שגם הוא בן זקונים ומ״ש כאן כי בן זקונים הוא ר״ל לגבי שאר אחיו הרועים בצאן שנזכרו בפסוק דבנימין קטן הוה ולא זז מאצל אביו מ״מ אכתי עיקרא דמלתא דחיקא שאין האהבה תלויה בזה לכך לא בחר אנקלוס בזה ולפירושו נמי ק׳ דהול״ל בן זקן כמו והדרת פני זקן א״נ בן זקנה ואי רצה לומר זקונים לרמוז מה שלמד משני זקנים שם ועבר הול״ל זקנים מאי זקונים לכך מייתי ד״א שזקונים רצה לומר זיו איקונים ופי׳ זה פשיטא שאינו קרוב לפשוטו של מקרא לכך מייתי נמי מאי דלעיל:

פסים וכולי כמו כרפס וכו׳ דמפרש״י בפ״ק דמגילה כרים של פסים ומה שהוצרך רש״י להביא האגדה הוא לתרץ הרגש א׳ בפ׳ דהו״ל ויעש לו וכו׳ ואמאי כתיב ועשה דמשמע נמי לשון עתיד לכך מייתי האגדה והפי׳ שנתן הקדוש ברוך הוא בלבו של יעקב לעשותה של פסים טפי ממין אחר לרמוז בה צרותיו שהיה עתיד לעבור עליו: