קרח הוא וכו׳ בשער לבן וכו׳. קשיא לי טובא דמשנה שלימה שנינו בספ״ו דנגעים הקרחת והגבחת מטמאות בב׳ סימנים במחי׳ ובפשיון והכי תניא בת״כ צרעת פורחת היא מלמד שמטמא במחיה. פורחת מלמד שמטמא בפשיון. היא מלמד שאינו מטמא בשער לבן שהיה בדין מה אם שחין ומכוה שאינם מטמאין במחיה מטמאים בשער לבן קרחת וגבחת שמטמאין במחיה אינו דין וכו׳ תלמוד לומר היא ע״כ. ואין להק׳ על הברייתא דאמאי אצטריך מיעוטא הואיל ולית בהו שיער שהרי נעשה קרחת. שזה כבר תירוץ הר״ש דמכל מקום דרך בעלי קרחה שנשאר להם באיזה מקום ב׳ וג׳ שערות והילכך אצטריך למעט איך שיהיה ק׳ על רש״י ז״ל דקאמר דמטמא נמי בשער לבן נגד המש׳ והת״כ. ותמהני מהרא״ם ז״ל שלא העיר בזה. וצ״ע:
קריאה במקור
משכיל לדוד · ויקרא · פרק 13 · פסוק 40
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745