משכיל לדוד · דברים · פרק 33 · פסוק 2

מסיני בא יצא וכו׳. דאל״כ הול״ל בסיני כמ״ש הרא״ם ז״ל. וא״ת דלא מצי למיכתב הכי כמו שהק׳ הש״ח דא״כ הוה משמע שירד בהר סיני ממש ומסקנא דגמ׳ מעולם לא ירדה שכינה למטה אלא למעלה מעשרה ועוד כמ״ש רש״י שהרכין שמים ע״ג הר סיני וכו׳ ע״ש סוף סוף הו״מ לכתוב על סיני בא דהכי נמי כתיב התם וירד ה׳ על הר סיני וכי היכי דמפרשינן התם נפרש נמי הכא אלא מוכרח לפ׳ שיצא מסיני לקראתם:

אש דת שהיתה וכו׳ ד״א וכו׳. דאילו לפי׳ קמא לא שייך למכתב למו בתר הכי דאע״ג שהיתה כתובה באש הרי לא ניתנה להם כך ועוד דא״כ לא הול״ל אש דת אלא דת אש דאז הוה משתמע שפיר דת שהיתה כתובה תחלה באש נתן למו ולפי׳ שני נמי הול״ל באש דת למו א״נ מתוך האש כדכתיב ודבריו שמעת מתוך האש. ועוד דלפי׳ זה לא יתכן היות אש דת כתיבין במלה חדא כיון שהאש הוא נפרד מהדת והול״ל תרין מילין וגם בטעם מפסיק בתיבת אש והשתא דסמיכי ש״מ דר״ל שהאש שייך בגוף התורה עצמה: