משכיל לדוד · בראשית · פרק 18 · פסוק 16

וישקיפו וכו׳ מתנות עניים וכו׳ אע״ג דקרא במעשרות מיירי ובש״ס חגיגה דמהתם הוציא זה רש״י התם נמי אי׳ גדול כחן של מוציאי מעשרות מ״מ מאחר שבכלל המעשרות הוא מעשר עני משמע ליה לרש״י דה״ה לכל מתנות עניים ונראה שהוכרח רש״י לומר כן לפי שהרגיש בעצמו מה שהקשה הרב החזקוני על כלל זה מקרא דכתיב צדק משמים נשקף דהכא ודאי אינו לרעה ובמ״ש רש״י מתורץ יפה דצדק משמים נשקף דמצות הצדקה גדול כחה דמשמים נשקף להפוך מדת הרוגז לרחמים בזכותה ומה שהק׳ עוד הרב הנז׳ מקרא כי השקיף ממרום קדשו ההוא נמי ל״ק מידי דהתם מתפלל המשורר על הגאולה באומרו וייראו גוים את שם ה׳ וכו׳ כי בנה וכו׳ פנה אל תפלת הערער וכו׳ כי השקיף ממרום קדשו וכו׳ לשמוע אנקת אסיר וכו׳ ואה״נ שהיא השקיפה לרעה על צורר נפשינו להשיב גמולם בראשם ואה״נ מה שהק׳ מקרא דמי זאת הנשקפה כמו שחר ההוא נמי נדרש במדרש חזית על גאולת ישראל שדומה לשחר שבתחלה איכא קדרותא ומייתי התם קרא כי אשב בחושך ה׳ אור לי וא״ש דכיון דנשקפה דהיינו בצרות אז הויא גאולה כמו שחר ממש ועוד דבפ׳ בשלח דרשו הפ׳ הזה על גלות בבל שעם כל צרותם של ישראל קדשו שם שמים ע״ש. ושוב ראיתי להרב הנח״י שכתב דלמעשר דוקא קרי מתנות עניים דאין לפ׳ על שאר מתנות עניים דבהדיא אמרי׳ התם בש״ס דזכות הצדקה אינה מהפכת מידת הרוגז לרחמים וכו׳ ע״ש ואחר המחילה ליתא. דאיברא דהתם אי׳ לך ה׳ הצדקה וכו׳ א״ר נחמיה אפי׳ בשעה שאנו עושים את הצדקה מביטים אנו במעשים שלנו ויש לנו בושת פנים ואין לנו שעה שאנו באין בזרוע אלא כשאנו מוציאים המעשרות וכו׳ ומכח זה משמע ליה להרב דמאי דקאמר בתר הכי ר׳ אלכסנדרי גדול כחן וכו׳ הוא דוקא במעשר ולא בצדקה מיהו אי מהא לא אירייא דבתר הכי איתא נמי על המעשר מאי דאיתא בצדקה וז״ל אפי׳ בשעה שאנו מוציאים מעשרותינו אנו מביטים במעשינו וכו׳ בנוהג שבעולם אדם נותן שדהו לאחרים חולק עמו בשוה אבל הקב״ה כל העולם שלו וכו׳ ולא אמרתי לך שתתן לי אלא מעשר וכו׳ הוי לך ה׳ הצדקה ע״כ הרי שבההוא אנפא דאמרו על הצדק׳ אמרו נמי על המעשר: