משכיל לדוד · דברים · פרק 14 · פסוק 13

הראה וכו׳ היא ראה וכו׳. היינו כר׳ אבהו בפ׳ אלו טריפות רס״ג דסבר שיש לה ארבעה שמות ראה איה דיה הכתובים כאן ודאה שנכתב בפרשת שמיני אבל רב חסדא פליג התם וסבר דתרתי נינהו חד ראה וראה וחד איה ודיה ולדידיה איכא כ״ד עופות טמאין ע״ש בסוגיא. וכתבו שם התו׳ בד״ה ל״ל למכתב וכו׳ צריך לדקדק מ״ש דכתיב בויקרא ראה ובמשנה תורה ראה ולא כתיבי תרווייהו בחד דוכתא וגבי איה כתיב בויקרא איה ובמ״ת כתיבי תרווייהו. ותירצו אילו כתיבי תרווייהו ראה וראה ה״א דדאה וראה תרתי נינהו ולאוסופי קא אתי במ״ה אבל באיה ודיה אין לטעות אע״פ שנכתבו שניהן דמדכתיב התם למינהו אאיה וכאן אדיה ש״מ חד נינהו ע״כ ועם היות כי דבריהם ז״ל אמורים אליביה דר״ח שייך נמי כה״ג אליבא דרבי אבהו. ומ״מ לא ידענא טעמו של רבינו שהכריע כר׳ אבהו. ואפ׳ דפשט הכתוב מורה קצת הכי דמדלא כתיב את גבי ראה אלא והראה ואת האיה וגם אין טעם אתנחתא בראה ש״מ שהיא נמשכת עם איה ודיה הבאות אחריה. ועוד מוכח כוותיה מלשון הברייתא דקתני למה נשנו בעופות מפני הראה ואילו אליביה דר״ח הול״ל מפני הראה והדיה דבשלמא לרבי אבהו נקט חד מהב׳ שמות הנוספות במ״ה וה״ה לאידך אבל לר״ח דתרתי מיני נינהו הו״ל למיתני תרווייהו ומ״ש רבינו שנקר׳ שמה ראה לפי שרואה ביותר הכי אמר ר׳ אבהו התם ומייתי תו הש״ס תנא עומדת בבבל ורואה נבלה בא״י. ואיברא דברו חכמי׳ בלשון הבאי ונר׳ לומר שרז״ל רמזו בזה דבר גדול והיינו דאי׳ בכתבי הקדש של רבינו הקדוש האר״י זלה״ה כי המסתכל בעריות פוגם בעיינין עילאין וענשו להתגלגל בעוף זה דהיינו ראה ע״כ. ואח׳ שבהיותו שם לתוספת עונש יודע הוא מאיזה גוף יצא וזימנין שנפשו המגולגלת בעוף עומדת בבבל ורואה נבלה דהיינו נבלת גופו שהוא בא״י קבור וקמ״ל דאפי׳ זכות א״י לא מהני להציל הפושעי׳ מענשן: