אשר נאכל וכו׳ והלא כבר נאמר וכו׳ ההרגש הוא דאילו כפשוטו הול״ל בחנם ומאי חנם. לכך בא להכריח מתוך קושיא שאינו כפשוטו שהרי אפילו תבן וכו׳ אבל קשיא מאי קושיא דילמא תבן הוא דלא נתן משום תכבד העבודה אבל דגים לאכילה שמא היו נותנים. וע״ק דגזרת תבן לא היתה אלא לבסוף סמוך ליציאתם. אבל מקמי הכי הוו יהבי להו וה״נ דגים לימא דיהבי להו. ונראה דהוכחתם דאם אי׳ שהיה נותן להם דגים לאכילה לבסוף כשמנע התבן מהם לצערם הו״ל למנוע מהם הדגים שלא ינתן להם לאכול רק לחם צר ומים לחץ לצערם טפי דאף על גב שהיו חלשים ביותר מחמת חסרון המזון אפ״ה תוכן לבנים יתנו. ומדלא סיפר הכתוב כך ש״מ דמקמי הכי נמי לעולם לא היה נותן להם אלא לחם ומים בצמצום באופן שלא היה מציאות למנוע מאותו מזון דאם כן ימותו מיד ולא יעשו מלאכה כלל:
קריאה במקור
משכיל לדוד · במדבר · פרק 11 · פסוק 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745