משכיל לדוד · בראשית · פרק 25 · פסוק 11

ויהי אחרי וכו׳ ד״א אע״פ שמסר וכולי אע״ג דרש״י ז״ל כתב לעיל גבי ויתן אברהם וכו׳ ברכה דייתיקי וכו׳ כבר כתב הרא״ם ז״ל דלדעת זו אין פי׳ ויתן אברהם וכו׳ ענין ברכה אלא לשום דרשה אחרת ע״ש ואע״ג דהיה נר׳ לומר שיש חילוק בין מסירת הברכות בידו שהוא יברך אשר יחפוץ וזה עשה שפיר אברהם ליצחק ולא חש שמא הוא יברך את עשו מדעתו דפשיטא שלא יעשה כן אבל לברך הוא את יצחק לא רצה שא״כ תחול הברכה ממילא דרך כלל על כל היוצא ממנו ושוב מצאתי דומה לזה בש״ח בשם הנח״י מ״מ לפי האמת מל׳ המד׳ בב״ר נר׳ כוותיה דהרא״ם ז״ל דלא דריש הך דהכא אלא ר׳ חמא שאמר לא ברכות נתן לו אלא מתנות וע״ז מסיי׳ משל למלך שהי״ל פרדס ומסרו לאריס והיו בו ב׳ אילנות א׳ של סם חיים וא׳ של סם המות אמר האריס אם אני משקה וכו׳ אלא מאי דאהני למאריה דפרדיסא יעביד ליה כך אמר אברהם וכולי ע״ש ומאי דאייתי רש״י ב׳ פי׳ דאילו לפי׳ א׳ מה ענין ברכה עם תנחומין ולפי׳ ב׳ אמאי כתיב ויהי אחרי מות אברהם. ובעיקרא דהא מילתא דכתב רש״י שלא בירך את יצחק משום עשו אין להקשות דהוה מצי לברך את יצחק ולפרש שלא תחול הברכה רק על הצדיק שיצא ממנו ולא על הרשע דהא כיון דצריך לברך תחלה את יצחק ולכוין להמשיך עליו מקור הברכה ממילא מקור הברכ׳ אין לו הפסק וחל על כל זרעו ושוב לאו כל כמיניה לחזור ולהוציא הרשע מכלל דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד דבשר ודם אין לו כח לומר שני דברים ביחד בדבור אחד ולכך אמר יבא הקדוש ברוך הוא ויברך את אשר ייטב בעיניו שהוא יתברך יכול לעשות כרצונו והיינו דאמר במ׳ שאמר אברהם אני בשר ודם וכו׳ מה שהקדוש ברוך הוא רוצה לעשות וכו׳: