משכיל לדוד · בראשית · פרק 31 · פסוק 24

מטוב וכו׳ כל טובתן וכולי היינו כדאי׳ בגמרא דיבמות דף ק״ג דילמא מדכר ליה שמא דע״ז כלומר דמתוך שירבה עמו בדברים יבא לישבע בע״א שלו א״נ שמא ישאל ממנו התרפים שלו ולבן הרשע לא שמר מה שציוהו השי״ת שהרי דבר עמו והזכיר לו שמא דע״ז שא״ל למה גנבת את אלהי ואפ׳ דמש״ה א״ל הקב״ה השמר לך פן תדבר וכו׳ דאיכא תרי לאוי דכ״מ שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה כלו׳ אזהרה על הטוב ואזהרה על הרע. אבל הרשע כשסיפר ליעקב שינה באמרו ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך מדבר וכו׳ מטוב עד רע ולא הזכיר אלא אזהרה א׳ כלומר דלא קאי האזהרה אלא על הרע ומה שהזכיר טוב הכוונה שלא יתחיל לדבר דברים טובים וימשך בזה עד שיסיים ברע אבל לדבר טוב בלבד מעולם אמר שלא נאסר עליו לפי שלא רצה בזה לשמוע לציווי הקב״ה שהיה חושש שלא לאבד את התרפי׳ ונ״ל שלזה כיון רש״י התם ביבמות דכי קאמר הש״ס דילמא מדכר ליה שמא דע״ז פירש״י למה גנבת את אלהי ע״כ וכוונתו לו׳ דאה״נ שלא שמר לדברי הש״י דהרי כל מה שצוהו שלא לדבר טוב היה כדי שלא יאמר זה והוא אמרו. וכל זה אשתמיטתיה להרב בש״ח וכן להרב ר״ד שהביא שם שרצונו לפ׳ דר״ל שלא ידבר טוב היינו מה שהוא טוב בעיני לבן כלומר שישוב עמו לחרן שזה היה רע בעיני יעקב שאין השכינה שורה עליו בהיותו מחובר לרשע וכתב הרב שבזה מתורץ היאך דבר לבן עם יעקב אחר שהוזהר שלא ידבר עמו כלל אלא שלא הוזהר רק שלא ידבר עמו להשיבו לביתו ע״כ וכל זה נגד הגמ׳ והפך ממה שפירש״י גופיה לשם כאשר ראית ולק״מ היאך דיבר לבן דאה״נ שמר את דבר השם וכדאמרן: