משכיל לדוד · בראשית · פרק 50 · פסוק 6

כאשר השביעך וכולי א״כ אעבור וכולי הק׳ התוס׳ ז״ל בסוטה תימא הלא לא יכול לישאל על נדרו כ״א מדעתו שכן הדין בנשבע ע״ד חבירו והאריכו שם ע״ע ולדעתי ה״ק ליה כשם שאתה תאמר לי בודאי שאיני יכול לישאל על מה שהשבעתני בלא דעתך הכי נמי איני יכול לישאל על מה שהשביעני אבי דההיא נמי על דעת אחרים היא ועי״ל עם מה שאמרו ז״ל דהא דאין מתירין בלא דעתו זהו דוקא כשקבל טובה ממנו והשתא הכי קא״ל הואיל ואינך רוצה להניחני לקיים מצות אבי נמצא שכל הטובה שעשית עמי עד עתה הכל בטל למפרע כיון שאתה מכריחני לחטוא ומעתה הוי כאילו לא קבלתי ממך שום טובה אלא רעה ומותר להתיר בלא דעתך ובענין מה שנשבע יוסף לפרעה ביאר הרא״ם ז״ל שנשבע לו שלא ידבר עוד בלשון הקדש והוקשה לו דהיכי דבר עם אחיו כדכתיב כי פי המדבר אליכם בלה״ק והאריך בזה ע״ש ולפי הנר׳ מלישנא דגמרא דסוטה דקאמר אשתבע לי דלא מגלית משמע שהשבועה היתה שלא יגלה למצרים שיש לשון בעולם שפרעה לא היה מכיר בו שהוא היה אומר שמכיר בכל לשון שבעולם ומעתה א״צ לכל דברי הרב בזה: