משכיל לדוד · ויקרא · פרק 15 · פסוק 25

ימים רבים שלשה ימים. הכי תנינן בת״כ דימים מיעוט רבים שנים ואחר שנאמר ימים מעתה רבים משמע מרובים על הימים והיינו שלשה ואין לומר דאם כן שנים ושלשה הרי חמשה דכבר תירץ בת״כ דלא כתיב ורבים ע״ש:

על נדתה מופלג וכו׳. הרא״ם זלה״ה האריך להק׳ על דברי רש״י מהברייתא דת״כ ומלשון על דאין משמעו מופלג אלא סמוך ועיין להרב ק״א שהאריך הרחיב ברוח מבינתו עפ״י סוגיית הש״ס דנדה ותמצית דבריו הוא דביום ראשון אחר שעברו שבעת ימי נדתה שהוא הסמוך לנדתה שעברה וכן ביום י״א הסמוך לנדתה הבאה נפקא לן מבלא עת נדתה וביום השני שאינו מופלג הרבה מנדתה שעברה אלא יום אחד שבנתיים נפקא לן מאו כי תזוב על נדתה דאכתי סמוך קצת הוא וקרינן ביה על ושאר הימים משלשה ואילך עד יום י״א נפקי לן במה מצינו ע״ש ודבריו ז״ל עולים יפה לפי סוגיית הש״ס אבל אינם עולים לדברי רש״י דבהדיא פירש בלא עת נדתה אחר שיצאו וכו׳ הרי דדוקא הך יומא לחוד קאמר דמפקינן ליה מבלא עת נדתה ואף שהרגיש הרב בקושי זה ונדחק לומר דלפי שדורשים אותו בפלפול השמיטו וכו׳ ע״ש אין זה מעלה ארוכה. ותו אעיקרא דמילתא קשיא לי לדרכו של הרב כי היכי דמבלא עת נדתה מרבינן תרי יומי יום אחד ויום י״א ה״נ מעל נדתה אמאי לא קאמר דמרבינן נמי תרי יומי יום ב׳ ויום י׳ ואמאי אמרינן דיום ב׳ אתי מקרא ויום י׳ במה מצינו ודברי רש״י עדיין צ״ע: