משכיל לדוד · דברים · פרק 19 · פסוק 19

כאשר זמם ולא וכו׳. טעם לדבר ראיתי בש״ח בשם צרור המור דמיתת ב״ד היא כפרה ואלו גרמו תקלה לסנהדרין להרוג דם נקי וידוע דהמחטיא אין מספיקין בידו לעשות תשובה ע״ש ודוחק הוא דאי מהא אין לך מחטיא כמו מסית ומדיח ולמה חייבים מיתה. ולעד״נ דה״ט דחס המקום לזילותא דבי דינא שהבריות יוציאו לעז עליהם לומר דאי הוו צדיקי לא היה הקב״ה מביא תקלה על ידם. ואף על גב דלפי האמת לא שייך זה אלא במידי דאכילה וכמו שהכריחו התוספת ז״ל בריש חולין מ״מ לאו כ״ע דינא והלכתא גמירי ולא עוד אלא דטפי יהרהרו עליהם דאגלאי מלתא שלא דרשו העדים יפה בחקירות ודרישות היטב דא״כ הוה משתכח דשקראי נינהו מש״ה חס המקום על כבודם ופטרם וכבר ידוע דהרבה שלוחים למקום ליפרע מהרשעים וכדכתיב כי לא אצדיק רשע:

לעשות לאחיו מה ת״ל וכו׳. ההרגש שמבחוץ מה ראה להזכיר כאן אחוה ומתורץ שפיר בפירושו שנדון בדין הבועל שהוא אחיו ישראלי ולא בדין הבת כהן. ומ״ש ישמעו וכו׳ עמש״ל בפ׳ וכל העם ישמעו וייראו: