אם לקרא וכו׳ וסבור אתה וכו׳ נ״ל דה״פ אם אתה סבור ליטול ע״י הליכה זו מצד דברי׳ אחרים שכר קום לך ואך על ענין הקללה על כרחך את הדבר וכו׳ דאל״כ מאחר שאומר לו ואך את הדבר וכו׳ מהיכא תיתי שיטול שכר הרי ודאי דבלק לאו שוטה היה שלא יתן לו השכר עד שיקלל תחלה ואפילו יתן לו תחלה הואיל ונותן ע״ד שיקלל ולא היה יכול לקלל היה אסור לו לעכב הממון והרי הוא גזל בידו כיון דאדעתא דהכי נתנם לו והיכי א״ל הב״ה אם אתה סבור ליטול שכר קום לך והשתא היינו דמסיים רש״י ואף על פי כן וילך וכו׳ כלו׳ אף על פי שידע בלעם שפיר שלא היה שום שכר אלא ע״ע הקללה וזה לא היה רוצה הקב״ה אפ״ה וילך. ובדרך זה יובן גם כן מ״ש רש״י אחר כך על כי הולך הוא ראה שהדבר רע וכו׳ כלומר אף על גב דראה שלא היה שם שום שכר רק לקלל וזה רע בעיני המקום אפ״ה נתאוה לילך ולפי׳ ויחר אף אלהים:
קריאה במקור
משכיל לדוד · במדבר · פרק 22 · פסוק 20
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745