משכיל לדוד · במדבר · פרק 15 · פסוק 22

אשר דבר וכו׳ מפי הגבורה וכו׳ פי׳ דק״ל הכפל שהרי כבר כתיב בתר הכי את כל אשר צוה ה׳ אליכם ביד משה א״כ הך קרא יתירא הוא וניחא ליה דהכא אשמועי׳ דמיירי באותם הדברות אשר שמענו מפיו בבירור שאחר שאמר ית׳ כל הי׳ דברות בדבור א׳ שנה ופירש דיבור אנכי ולא יהיה לך ואז אמרו ישראל למשה דבר אתה עמנו וכו׳ וכן עשה בשאר הדברות וכ״ת א״כ אמאי מסיים הכא אל משה והרי אלו הדברות פירשם בבירור לישר׳ פנים בפנים וי״ל דמ״מ היה הדיבור בל׳ יחיד ה׳ אלהיך וכו׳ לא יהיה לך וכו׳ כאילו לא קאי הדיבור אלא למשה לחוד כדי ליתן פתחון פה למשה שיוכל להליץ בעדם במעשה העגל כמ״ש רז״ל שכך אמר משה וכי אליהם צוית והלא לא צוית אלא אלי שכך אמר׳ לא יהיה לך. אכתי איכא למידק מאי האי דמסיים רש״י אחת דבר אלהים וכו׳ אין דבריו מובנים לכאורה והרא״ם ז״ל נדחק בישובו ע״ש. ואני בעניי מדייק במ״ש רש״י תחלה אנכי ולא יהיה לך מ״פי ה״גבורה ש״מענום שהן הן דברי הש״ס ביחוד לא פחות ולא יותר דנראה דתיבות הללו רמוזי׳ בנוטריקון א״ל מש״ה א״ל היינו הב׳ דברות אנכי לא יהיה לך ומש״ה נוטרי׳ מ״פי ה״גבורה ש״מענום. ולזה כוון לדעתי רש״י ז״ל שהעתיק כל לשון הפ׳ אשר דבר ה׳ אל משה ואין זה דרכו דרך הקדש אלא הול״ל אשר דבר וגומר רק מוציא ברמיזה דבהנך תרתי מילי איתא להא. והשתא קאמר וכי ישאלך בנך אמאי אתא הרמז בתיבת מש״ה דאפיך סדרא התשובה דלא לרמוז זה בלבד באו אלו הב׳ תיבות אל משה אלא מלתא אחריתי קמ״ל בהו דאמטו להכי אצטריך למכתב הכי ודברי תורתנו הקדושה כך הם נדרשים להרבה פנים וע״ז בא הרמז בפ׳ אחת דיבר אלהים שתים זו שמענו כלומר דיבור אחד מדבר הקב״ה דמשתמע לתרי אנפי ומה מתוק לחכי דבספרי גם כן מייתו להך קרא ומייתי נמי מקרא שכתוב הלא כה דברי כאש נאם ה׳ וכפטיש וכולי ולכאורה משולל ההבנה מה עניינו להביא כאן הך קרא ולדרכנו ניחא טובא דידוע מה שדרשו רז״ל כפטיש יפוצץ סלע שהוא מתחלק לכמה ניצוצות וכמ״ש רש״י ז״ל בריש פ׳ וארא: