משכיל לדוד · דברים · פרק 23 · פסוק 1

ולא יגלה וכו׳ לעבור על זו בשני לאוין כבר פי׳ בר״פ נושאין על האנוסה דהיינו לאחר מיתת האב דאילו מחיים איכא תלת׳ לאוין דאיכא נמי יבמה לשוק ומ״ש רש״י שאין ממזר אלא מחייבי כריתות וכ״ש מחייבי מיתת ב״ד שאין בעריות מיתת ב״ד שאין בה כרת איכא למידק דאמאי אצטריך לסיומי עלה הא דאין בעריות וכו׳ מכיון שאמר כ״ש מחייבי מיתת ב״ד סגי. והרא״ם ז״ל כתב דמשום דאין מזהירין ולא עונשין מן הדין אצטריך ע״ש וקשיא ליה דאין כאן עונש ולא אזהרה כלל אלא הודעה שהולד ממזר ואיברא ודאי שאחר שלמדנו שהוא ממזר יהיה מוזהר בבת ישראל מ״מ אזהרתיה מלא יבא ממזר וכו׳ וזה אינו אלא גילוי מלתא דכה״ג מיקרי ממזר ושפיר אתי בק״ו. ולעד״ן דכוונת רש״י ז״ל שזה דבוק עם מ״ש לעיל לא יקח וכולי אין לו בה ליקוחין. וידוע מאי דתנינן בקדושין כל שאין לה עליו קדושין וכו׳ הולד ממזר דהא בהא תליא וא״כ כל חייבי כריתות דהולד ממזר לא תפסי קדושין והיינו דקאמר רבינו בשלמא דחייבי מיתת ב״ד עושין הולד ממזר נפקא שפיר מק״ו דחייבי כריתות אמנם הא דכל חייבי כריתות לא תפסי קדושין מנ״ל אי מלא יקח ההוא בחייבי מיתת ב״ד כתיב מש״ה אתא וקאמר שאין בעריות מיתת ב״ד שאין בה כרת ואם כן ה״נ ילפי׳ כל חייבי כריתות מלא יקח: