משכיל לדוד · במדבר · פרק 4 · פסוק 16

ופקדת אלעזר וכו׳ שמן וקטורת וכו׳ והרא״ם ז״ל כתב דמנחת התמיד ליכא למימר שהיה בכלל משאו שהרי בעודה סלת אינה נקראת מנחת התמיד אלא אחר שהפרישו ממנה העשרון לכבש לכך פי׳ דה״ק שמן המאור והקטורת ושמן המשחה הוא ממונה לשאת אותם אבל מנחת התמיד אינו נושא אותה אלא עליה הוא דמסיים רש״י שעליו מוטל לצוות ולהקריב ע״ש. ובש״ח כתוב לאמור דכ״ש שאין לומר דמיירי שהפרישו אותה או נתקדשה בכלי דא״כ היתה נפסלת ביוצא. ועוד דלמה יפרישוה מקדם והלא חביבה מצוה בשעתה ע״ש. ואחר המחילה א״א לומר כן דבהדיא אי׳ בירוש׳ דפ׳ המצניע ובב״ר פ׳ זו שהיה נושא שמן המאור בימינו וקטרת הסמים בשמאלו ומנחת התמיד של יום תלייה בזרועו ע״ש. ואין להק׳ שנפסלה ביוצא שכך היה הצווי באותה שעה שהרי לחם הפנים נמי נפסל ביוצא. ואפ״ה כתיב במסען ולחם התמיד עליו יהיה. ומאי דמסיים רש״י ועליו מוטל לצוות ולהקריב וכו׳ אכלהו קאי דהיכי אפ׳ לומר דלא קאי אלא אמנחה לבד והרי היא כלולה בפסוק עם השאר ואינה לא הראשונה ולא האחרונה שנוכל לומר דעלה דוקא קאי אלא על כלם קאמר דמדאפקיה קרא בל׳ פקוד׳ ר״ל נמי צווי. וליכא למימר שאין בו אלא הצווי דא״כ ליערבינהו עם אינך פקודת כל המשכן וכו׳ א״ו הני שאני דאיכא בהו תרתי המשא והצווי: