כאשר דבר והיכן דבר וכו׳ דע דבכל דפוסים אשר לפני חסר כאן דבור שלם של רש״י על תחלת הפ׳ והביאו הרא״ם ז״ל וזהו והיה כי תבואו אל הארץ תלה הכתוב עבודה זו בביאתם לארץ ולא נתחייבו במדבר אלא פסח א׳ שעשו בשנה השנית על פי הדיבור עכ״ל. והשתא מובן כוונת הדבור דלקמן דק״ל מה ת״ל כאשר דבר אטו עד האידנא לא היו ידעי שהק״בה דיבר לתת להם את הארץ אלא צ״ל דכוונת משה רבינו באמרו כאשר דבר שכך דיבר הקב״ה שאינם חייבים במצוה זו אלא בבואם לארץ. ומעתה ק״ל והיכן דיבר היכן מצינו שדיבר כן הקב״ה ומשני והבאתי אתכם וכו׳ כלו׳ דהתם כתיב כמה לשונות של גאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי וסמוך ליה והבאתי ללמד דלא מקריי׳ גאולה שלימה אלא בביאתן לארץ ומעתה ממילא יש מקום ללמוד שלא יהיו חייבי׳ בעשיית הפסח זכר לנס הגאולה אלא כשהושלם הגאולה דהיינו בביאתן לארץ ואע״ג דפע׳ ראשונה עשו אותו במצרים שעדיין לא נגאלו ההוא הוראת שעה הוה ואין למדין ממנו:
קריאה במקור
משכיל לדוד · שמות · פרק 12 · פסוק 25
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745