משכיל לדוד · במדבר · פרק 26 · פסוק 54

לרב וכו׳ ואף על פי שלא היו וכו׳ דעת רבינו ז״ל בזה יחידאה היא שכמעט כל המפרשים סברי שבי״ב חלקים שוין נתחלקה שכ״כ הרמב״ן בכאן וכ״כ רשב״ם בפ׳ יש נוחלין וכך פירש הרד״ק בס׳ יהושע. ופשטא דמלתא הכי משמע. אמנם כבר הרא״ם ז״ל כמנהגו יצא לישע סברת רבינו ובא בארוכה ע״ע. ומ״מ איכא למידק במ״ש רבינו ז״ל שהשבטים היו כתובים בי״ב פתקין וי״ב גבולים בי״ב פתקין שנראה מדבריו שכל י״ב שבטים חבלים נפלו להם ביחד בגורל א׳ בזה אחר זה. וק׳ דע״כ י״ב לאו דוקא שהרי ראובן וגד וחצי מנשה נתן להם נחלה משה מעבר לירדן מזרחה. ובר מן דין אפילו נחלת שאר השבטים לא היתה ביחד שהרי בתחלת כניסתם לארץ לא נטלו רק שבט יהודה ואפרים וחצי מנשה והז׳ השבטים הנשארים לבד הם שבאו לכלל חלוקה ביחד אחר כך בגורל אחד כדמוכחי קראי בספר יהושע דכתיב ויותרו בבני ישראל אשר לא חלקו את נחלתם שבעה שבטים ויאמר יהושע וכו׳ עד אנה אתם מתרפים וכו׳ ואתם תכתבו את הארץ ז׳ חלקים והבאתם אלי הנה ויריתי לכם גורל פה וכו׳ וילכו האנשים ויעברו בארץ ויכתבוה לערים לז׳ חלקים וכו׳ וישלך להם יהושע גורל. ובשלמא לישנא דש״ס דפ׳ יש נוחלין ל״ק דהא לא קאמר אלא וקלפי של שבטים וקלפי של תחומין ולא חש הש״ס לפ׳ ואמר בקצרה דזיל קרי בי רב הוא אבל לישנא דרש״י דאמר שהיו בקלפי ביחד י״ב השבטים וי״ב תחומין קשיא ובדוחק י״ל דכיון דהכא בציווי קא מיירי קרא ואילו לא שאלו חלק הב׳ שבטים וחצי מעבר לירדן וגם אילו לא נתרשלו שאר השבטים אה״נ דהכי הו״ל להיות בגורל א׳ כל הי״ב שבטים לפיכך נקיט לה רש״י הכי י״ב שבטים וכו׳ אבל לרשב״ם בב״ב דמפ׳ בש״ס כלשונו של רש״י שהיו י״ב שבטים וכו׳ קשיא טפי. ושמא י״ל דאה״נ דמעיקרא נתן יהושע כל השבטים והתחומין בקלפי ומיהו אפ״ה בתחלה לא השליך גורל רק לג׳ מהם והניח השאר בקלפי ובתר הכי השליך גורל שנית לאותם שנשארו תחלה בקלפי ומיהו קראי׳ לא מוכח׳ הכי דבתר הכי כתיב והתחלקו את הארץ לז׳ חלקים והבאתם אלי ש״מ דאכתי לא אתברירו אלו הז׳ תחומין וגם לא מסתבר ולא משמע הכי כלל. תו קשה עמ״ש רש״י אם תחו׳ פלו׳ וכו׳ דהא ודאי הא דנקט בלשון אם לפי שהגורל לא יצא כסדר השבטים כנראה בהדיא מן הכתובים ברם דא עקא דנראה מדבריו ז״ל דלא היה מתנבא ברוח הקדש מי יבא לו הגורל בראשונה ומי בשניה אלא ה״ק אם פלו׳ עולה תחום פלו׳ עולה עמו ואם פ׳ תחום פ׳ כלו׳ היה מזכיר כל השבטים שהיו בקלפי ומברר להם לכל א׳ חלקו ושוב כשיוצא הגורל היה יוצא לכל א׳ חלקו שנתפרש לו עפ״י רוח הקודש ומיהו אה״נ שלא היה הכרח שיצא הגורל כסדר שהיה מזכירם והא נמי לא משמע הכי בגמרא אלא שהסדר גם כן היה מברר עפ״י רוח הקדש דבש״ס ליתיה להאי אם אלא הכי איתא התם והיה מכוין ברה״ק ואומר זבולון עולה תחום עכו עולה עמו טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו זבולון טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום עכו וחוזר ומכוין ברה״ק ואומר נפתלי עולה תחום גינוסר עולה עמו טרף בקלפי וכו׳ הרי בהדיא שגם מי עולה בראשונה ומי באחרונה היה מכוין ברה״ק כפעם בפעם קודם שיצא הגורל וזה שלא כדברי רבינו. תו ק״ל במ״ש רבינו ובללום בקלפי והנשיא מכניס ידו וכו׳ ונוטל שנים פתקין עלה בידו וכו׳ דמשמע מדבריו דבין פתקי השבטים ובין פתקי התחומין תרווייהו בח׳ קלפי הוו וא״כ צ״ל דבדרך נס היה עולה בכל פעם שמכניס ידיו ונוטל ב׳ פתקין חד מפתקי השבט וחד של התחומין דכבר היה אפשר לבא אם לא היה הנס או שניהן של שבטים או שניהן דתחומין בהיות הכל בקלפי א׳ וזה דבר תמוה שיסמכו עצמם על הנס בלי צורך דשפיר הוה אפ׳ ליטול שני קלפין ובקלפי א׳ יהיו שמות השבטים ובקלפי האחר פתקי התחומין. וכך אמרו בהדיא בגמרא וקלפי של שבטים וקלפי של תחומין מונחין לפניו וכו׳ טרף בקלפי של שבטים וכו׳ טרף בקלפי של תחומין וכו׳. גם מ״ש רבינו שהנשיא של כל שבט הוא היה שמכניס ידו בקלפי ליטול הפתקין לא משמע הכי בגמרא אלא דחד גברא הוה מכניס ידו בכלהו. ומיהו בהא אין הכרח גמור בדברי הש״ס ואפ׳ לפ׳ כדברי רש״י אבל באידך דכתיבנא נראה דודאי שהוא דלא כהגמרא ודרך מאור עיננו בענין זה נסתרה ממני נשגבה לא אוכל לה. ותמיהני מהרא״ם והנח״י ז״ל שלא העירו בזה ולדידי צ״ע: