משכיל לדוד · במדבר · פרק 27 · פסוק 7

כן וכו׳ כתרגומו וכו׳ כך כתובה וכו׳ כלומר בין מה שתרגם אונקלוס יאות ובין מה שפי׳ רז״ל כך כתובה וכו׳ תרווייהו חד עניינא נינהו והצד השוה שבהם שמגיד הכתוב שראתה עינם וכו׳:

כן וכו׳ יפה תבעו וכו׳ הכא נ״ל דאתא לפרושי מאי לשון דוברות חדא דהול״ל דברו ל׳ עבר שהרי כבר דברו ועוד דטפי הול״ל בל׳ שאלה שואלות ולא בלשון דיבור לכך מפ׳ דר״ל יפה תבעו שתביעתן אמת דבר תורה ודינא קאמרי שלא היתה שאלה ע״צ המקרה אלא דת ודין אמת ויציב ונכון וקיים:

והעברת ל׳ עברה וכו׳ ד״א ע״ש וכו׳ תרי זימני כתיב ל׳ זה בעניינא חד הכא בבנות צלפחד ואידך שהזכיר רש״י אח״כ בסמוך בכללות הנחלות ופי׳ ראשון יתכן גבי בנות צלפחד אבל לקמן בפ׳ נחלות קשה אי משום עברה שאינו מניח בן ליורשו מ״ש דבמניח בת ולא בן כתיב לשון עברה ובמי שאינו מניח זרע כלל לא בן ולא בת לא כתיב לשון עברה דכתיב ונתתם את נחלתו לאחיו ונתתם את נחלתו לאחי אביו ואדרבא הנך גריעי טפי ואמנם פי׳ שני יתכן טפי בההוא דלקמן דמיירי לעתיד ומצינן למימר דלא על אותו הדור קא מיירי אלא לדורות הבאין ואל בני ישראל תדבר לאמר וכו׳ והעברתם וכו׳ כלו׳ קאמר להם כי בא יבא דור אחר שיעבירו נחלה משבט לשבט ע״י הבת אבל בוהעברת ראשון דא״ל רחמנא למשה והעברת את נחלת אביהן להן דהיינו לבנות צלפחד הכא לא א״ש פירוש זה הואיל ובנות צלפחד נצטוו שלא לינשא אלא למשפחת מטה אביהן והיכי קאמר ליה רחמנא עלייהו למשה והעברת הא לאו הכי הוי לכך מייתי תרוויהו דחד פירוש דייק בפ׳ ראשון וחד בפ׳ אחרון ולא ידע איזה יכשר דסתמא דמלתא תרווייהו אית לן לפירושי בחד גוונא: