משכיל לדוד · דברים · פרק 12 · פסוק 4

לא תעשון וכו׳ ד״א וכו׳. דאילו לפי׳ קמא ק׳ דמה ענין זה למאי דסמיך ליה ואבדתם את שמם. א״נ משום דאזהרה זו הא כתיבא להדיא בתר הכי בסמוך השמר לך פן תעלה וכו׳ ולר״א ק׳ דהיכי נמשך מ״ש אח״כ כי אם אל המקום וכו׳. ומ״ש ר״י וכי תעלה על דעתך וכו׳ ק׳ דאטו ס״ד שישראל יעבדו ע״ז ואפ״ה אצטריך להזהירם על ע״ז בהדיא וכן בברכת השם משום דאין עונשים אא״כ מזהירין וה״נ נימא הכי. ונראה דהרגשו של ר״י דמדכתיב לה׳ אלהיכם משמע דר״ל דמיירי קרא בזמן שעובדים להשי״ת ותו מדכתיב בתר הכי כי אם אל המקום וכו׳ וא״כ ס״ד שישראל נותצין וכו׳ בשלמא מחיקת השם אפשר דעביד ליה ע״מ לתקן ואפ״ה חייב אבל במזבח שאינו חייב אלא דרך השחתה ס״ד וכו׳ כמ״ש הרא״ם. ומשני שפיר דה״ק לא תעשון וכו׳ אלא תעשו מעשים טובים שבזה יתקיים בה״מ ובאת שמה והבאתם שמה וכו׳ אבל לר״י נמי ק״ק לישנא דלא תעשון כן ולפירושו אינו כן ממש: