משכיל לדוד · שמות · פרק 1 · פסוק 16

על האבנים וכו׳ ובמקום אחר וכולי איכא למידק למאי נ״מ מייתי רש״י הא דבמקום אחר קורהו משבר ותו אמאי אצטריך לאתויי קרא דיוצר חרש ונר׳ שרמז רש״י בזה אגדת רז״ל בפ״ק דסוטה דא״ר חנין סימן גדול מסר להן וכו׳ כדכתי׳ וארד בית היוצר והנה הוא עושה מלאכה על האבנים מה יוצר זה ירך מכאן וירך מכאן וסדן באמצע אף אשה ירך מכאן וירך מכאן והולד באמצע ופירש״י סימן גדול שלא תטלנו האם ותחביאנו ותאמר נפל היה זה לכם הסימן של לידה ואז תטלוהו ותהרגוהו ע״כ והשתא ז״ש רש״י אם תיקשי אקרא אמאי כתב ל׳ אבנים ולא נקט משבר כמו בשאר מקומות לזה אני מתרץ וכמוהו עושה מלאכה על האבנים וכו׳ והילכך נקט הכי בל׳ ההוא דיוצר חרש משום דמסר להן סימן גדול ללידה כדלעיל אלא מיהא לפי שאין האגד׳ מוכרחת בפשטיה דקרא מש״ה לא כתבה רש״י להדיא ורמזה רמוזי:

וחיה ותחיה כוונתו ז״ל דלא נפרש בל׳ ציווי דמשמע שהיה מקפיד דוקא שיחיוה דמאי נפקא ליה מינה אלא המכוון ותחיה בל׳ עתיד ולא ציווי כלו׳ אם תחיה תחיה איני מקפיד עליה ואע״פי שבש״ר פירשוהו ל׳ ציווי שהיה מקפיד להחיות הנקבות שהמצרים שטופים בזמה לא פירש״י כן שאינו קרוב לפשט המקרא: