משכיל לדוד · דברים · פרק 4 · פסוק 25

ונושנתם וכו׳ לסוף תתנ״ב וכו׳ נ״ל למצוא טעם למנין הזה למה היה להם לישב תתנ״ב שנה בארץ ולגלות ממנה ולהיות החרבן בשנת תתנ״ג דידוע דיומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים נמצא על פי החשבון כשנחלק היום לכ״ד חלקים ע״ד יום דידן שהוא כ״ד שעות יגיע לכל חלק מ״א שנים וב׳ שלישי שנה בכיוון ומאחר שהיא רובה של שנה נחשב לשנה תמימה נמצא שעה א׳ מ״ב שנים א״כ הרי שנכנס שנת תתנ״ג אכתי חסר לתשלום האלף קמ״ז שהם ג׳ שעות וחצי לפי חשבון מ״ב לכל שעה ואז הוא שעת הדין דהיינו שעת מנחה דהא אנן תנן בפסחים תמיד נשחט בח׳ ומחצה ואי׳ בגמ׳ דמדאורייתא הוא ואע״ג דפריך עלה ומסיק שאינו אלא מדרבנן כבר כתב הרב הגדול מוהר״מז ז״ל בס׳ קול הרמז דלא אידחי לגמרי ע״ש וגם בס׳ מעשה רוקח למוה״ררא מקראקא ז״ל דמייתי ראיה דבירוש׳ הכי מסיק ע״ש. ואם׳ שזוהי כוונת הכתוב אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב. ואם׳ ג״כ דמשום שבטלו התמיד לכך היתה הגזרה ליחרב דוגמה לעת שחיטת התמיד ומה גם דחזי׳ שכשנכנסו גוים להיכל היה ממש בעת תמיד של בין הערבים וכיון שהקדים הקב״ה ב׳ שנים לונושנת׳ לא היה עדיין בשעת תוקף הדין ולכך לא נתקיים כי אבד תאבדון: