מזה בידך וכולי מזה שבידך וכולי ההרגש ברור שהרי הקב״ה היה יודע מה בידו ואין זה דומה לאי הבל אחיך וכדומה דהתם פיר״שי ליכנס עמו בדברים דההוא ניחא שהוא תחלת דבור משא״כ הכא ומה שיישב רש״י לפי הפשט אינו כ״כ מיושב על ל׳ הפ׳ לכך הביא המדרש תחלה ותשובת משה ויאמר מטה יתיישב ע״ד המד׳ הכי שהקב״ה אמר ליה מזה שבידך אתה חייב ללקות שתפסת אומנותו ומשה השיב זה מטה הוא א״ל השליכהו ארצה ואז תראה שיהיה נחש והליקוי היה הצרעת דבתר הכי אלא שבתחל׳ הודיעו בנס המטה הטעם למה מלקהו דדינא הכי שבתחלה צריך להודיע הסרחון שבשבילו חייב אותו עונש ואחר כך מענישים:
קריאה במקור
משכיל לדוד · שמות · פרק 4 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745