משכיל לדוד · בראשית · פרק 28 · פסוק 12

עולים ויורדים וכולי מלאכים וכו׳ פי׳ דק״ל דלא הול״ל אלא עולים ויורדים דפשיטא דבסולם הוה דהא כבר אמר והנה סלם וכו׳ ומאי בו לכך פי׳ דר״ל בשבילו בשביל יעקב ללוותו. וא״ת ומפני מה לא ירדו תחלה מלאכי ח״ל ואחר כך יעלו מלאכי א״י ובזה לא ישאר בלא שמירה ולא יצטרך למ״ש אח״כ הנה נצב עליו לשמרו וכדאשכחן נמי גבי עמוד האש ועמוד הענן שעד לא ישקע זה עולה זה. ונ״ל דכיון דמלאכי ח״ל גריעי ממלאכי א״י אין להם רשות להראות ממשלה לפניהם ברשותם ואם היו יורדין היה נרא׳ הוראת ממשלה שבאין ללוות ולשמור ולכך עלו תחלה של א״י ותדע דהאמת כן דהא בסוף הפרשה כתוב ויאמר יעקב וכו׳ ויקרא שם המקום ההוא מחנים ופירש״י ב׳ מחנות של ה״ל שבאו עמו ושל א״י שבאו לקראתו דמשמע מזה שהיו נמצאים שם הב׳ מחנות יחד ואמאי לא הוה כמו הכא עולים תחלה ואחר כך יורדים א״ו כדאמרן והתם מלאכי א״י דעדיפי יכולים להראות גדולה לפני אותם דח״ל. אך ק׳ דהיכי אפשר לישב אגדה זו עם מאי דמייתי רש״י אח״כ איהו עד חרן אזל וכו׳ א״כ כבר יצא לח״ל ואיך אפ׳ דעכשיו לבד ירדו מלאכי ח״ל וי״ל דכיון דאותה הליכה לא היתה כהוגן שלא התפלל במקום שהתפללו אבותיו אה״נ שלא ירדו מלאכי ח״ל והוא לבדו הלך בלא שמירה ולהיות שהיה גלוי לפניו ית׳ שהיה עתיד לחזור לאחוריו לא״י להתפלל ציוה למלאכי א״י שלא יעלו אלא שימתינו לו עד שובו כדי לשמרו כשישוב ועכשיו עלה למרום וירדו אותם של ח״ל: