משכיל לדוד · דברים · פרק 21 · פסוק 11

ולקחת וכו׳ לא דברה וכו׳. דק״ל דמדכתיב הכא ולקחת וכו׳ משמע דהשתא מיד לוקחה לאשה והרי בתר הכי אחר כל המעשים כתיב ואחר כן תבא אליה ובעלתה והיתה וכו׳ ולכך משני דאה״נ והכא לא אתא לאשמועי׳ דהשתא יקחנה אלא קמ״ל טעמא דהכתוב בחר הרע במעוטו כלומר יותר טוב שתקחנה לאשה ע״י היתר הכתוב משתשאנה באיסור. ומ״ש אבל אם נשאה וכו׳ שנאמר וכו׳ טעמיה דדריש הכא סמוכין משום דמוכח מלישנא דקרא מדכתיב בתר הכי כי תהיין לאיש ב׳ נשים והול״ל כי יקח איש ב׳ נשים ומהו לשון תהיין אלא צ״ל דה״פ בשעת לקיחה אינו כן דאדרבא הרי חשק בה אלא דסופו לבא לידי כך שתהיינה כן בודאי שהכתוב מבשרו ומוכח נמי מדכתיב האחת שנואה והיכי קרי לה הכתוב שנואה ומי שרי לשנא אשת נעורים וע״ד שהרגישו רז״ל על כי תראה חמור שנאך כ״ש הכא א״ו דאדלעיל קאי וגזרה היא. וה״נ בפ׳ בן סורר התם נמי איכא למידק לשון כי יהיה דאל״כ הול״ל כי ימצא כדכתיב כי ימצא איש שוכב וכו׳ כי ימצא בקרבך וכו׳ איש או אשה אשר יעשה את הרע וכו׳ א״ו דר״ל דודאי כן יהיה ועוד דאמאי כתיב כי יהיה לאיש הול״ל כי יהיה בן סורר וכו׳ אלא ר״ל לאיש הכתוב לעיל שלקח היפ״ת: