משכיל לדוד · דברים · פרק 7 · פסוק 12

פירש״י ז״ל והיה עקב וכו׳ אם המצות קלות וכו׳. הקו׳ מבוארת מי הכריחו לרבינו ז״ל להוציא הל׳ ממשמעותו דעקב ר״ל בעבור וכדמתרגמינן חלף וכדכתיב בפרשת תולדות עקב אשר שמע אברהם וכולי והתם לא פירש״י מידי וכבר הרמב״ן ז״ל טען כן על רש״י ומה שתירץ הרא״ם ז״ל כי לא יתכן לשון בעבור רק על הדברים הודאיים שהם העוברים או העתידים להיות בהכרח אבל בשמירת המצות לעתיד שהוא מסופק לא שייך כן ע״ש לא ידענא מנ״ל להרב הך כללא ותו דהרי בפרשה זו עצמה מצינו עקב לא תשמעון בקול ה׳ אלהיכם והתם נמי הוא לעתיד והוא מסופק דשמא יהיו צדיקים ואפ״ה כתיב עקב ולא פי׳ בו רש״י מידי וממילא ק׳ נמי על מ״ש הרב דבק טוב שדיוקו והכרחו דרש״י דהך קרא לא דמי לההוא דאברהם דכתיב אשר והכא לא כתיב אשר דהא בקרא דכתיבנא איתיה בלא מלת אשר ומיהו י״ל דהתם נמי הוי פירושו כדהכא אם לא ישמעו המצות קלות וכו׳ ורש״י לא הוצרך לפ׳ דסמך על מ״ש כאן בראש הפרשה. אך לעד״נ שדיוקו של רש״י דכוליה הך קרא אי לא נפרש הכי הוא יתור נפיש דהא סליק מקרא דלעיל ושמרת את המצות ואת החקים ואת המשפטים וכו׳ ומה זו דהדר וכתב והיה עקב תשמעון את המשפטים מה בא להוסיף לא היל״ל אלא והיה עקב תעשון כן ושמר וכו׳ לכך הוכרח לפ׳ ע״פ המדרש שבא להוסיף זהירות זה להיות זהיר במצוה קלה כבחמורה:

ושמר וכו׳ ישמור וכולי דק״ל ה״נ שדברים יתירים הם דהא ידוע הוא שהקדוש ברוך הוא כרת ברית עם האבות. ותו דמשמע דמשום שכך נשבע לאבות הוא שישלים שכרם הא לא״ה לא וחלילה לאל מעול וא״כ לא הול״ל אלא ואהבך וכו׳ אלא נר׳ דכוונת הכתוב לתרץ מאי דאיכא לאקשויי קראי אהדדי דקרא דלעיל מסיים היום לעשותם ודרשינן מניה ולמחר ליטול שכרם דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא וכמ״ש רש״י לעיל והרי כל הטובות שייעד לנו הכתוב בהן בהך פרשתא הכל בטובות העה״ז והכתוב עצמו בא ליישב זה שכל הטובות הללו אינם לשכר המצות שזה צפון היא לעולם הבא אלא ה״ז תוספת מכח ההבטחה שכך הבטיח לאבות העולם והיינו דכתיב ושמר וכו׳ וזה שאמר רבינו ישמור לך הבטחתו ולא בתורת שכר רק מכח ההבטחה וה״ז בתורת תוספת לפי שכך הבטיח ויש לו לקיים: