משכיל לדוד · בראשית · פרק 47 · פסוק 31

וישתחו ישראל תעלא וכו׳ קשיא ליה לרש״י דהו״ל לפ׳ למי השתחוה ולכך משני שלא הוצרך לפ׳ דלגבי יוסף קאמר דבדידיה משתעי וקאי ורצה ללמד לו שכך הדין נותן דתעלה בעידניה סגיד ליה ומיהו כדי שלא יחשב עון לגבי יוסף שאביו ישתחוה לו לכך מיד הפך פניו מלגבי יוסף לצד השכינה כאילו משתחוה לשכינה כדפירש״י בסמוך ומשום דק׳ לרש״י דהיכי אפשר לומר דעל ראש המטה הוא לצד השכינה אדרבא הא קי״ל שצריך לתת מיטתו בין צפון לדרום (ופירש״י ראשה לדרום ורגליה לצפון או איפכא ואע״ג דאיכא מאן דמפ׳ איפכא מ״מ הכא לשיטת רש״י קיימי׳) וקי״ל דשכינה במערב א״כ הי״ל ליעקב להפוך פניו לצדדי המטה לצד מערב לכך פי׳ דשאני יעקב דשכינה הוא קיימא עמיה תדיר שכך הבטיחו אנכי ארד עמך וכו׳ וקמ״ל קרא שזה מקום מנוחת השכינה למעלה מראשו נמצא דמהכא שמעי׳ דכל מאן דשכינה עמיה קיימא למעלה מראשו א״כ מדאשכחן נמי בחולה דשכינה עמו דהכי ילפי׳ בש״ס פ״ד דנדרי׳ מדכתיב ה׳ יסעדנו על ערש דוי מהכא שמעי׳ ששורה למעלה מראשותיו נ״מ למבקרו שאסור לישב למעלה מראשותיו שהוא מקום השכינה והיינו דבפ״ק דשבת די״ב אמרי׳ מנין שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה שנא׳ ה׳ יסעדנו וכו׳ וק׳ דבשלמא שהשכינה עליו מצינן למילף מהך קרא כדכתיב על ערש מ״מ אימא על כוליה ומנ״ל שהוא למעלה מראשותיו ותו ק׳ דהכא אמרי׳ למעלה מראשותיו ובנדרים אמרי׳ סתם מנין לשכינה למעלה מהחולה ת״ל ה׳ יסעדנו וכו׳ אבל ע״פ דרכנו ניחא דאיברא דמההוא קרא ליכא למשמע אלא ששורה למעלה הימנו ולכך בנדרים אמרו למעלה סתם מיהו בסוגיא דשבת סמך אקרא דהכא דשמעי׳ מניה דכי אתיא שכינה עליה דאיניש למעלה מראשותיו שורה וז״ש רש״י מכאן אמרו וכו׳ ובהכי יתיישב כל מה שהק׳ המפרשים דהא יעקב בההוא שעתא לא הוה חולה דבתר הכי כתיב ויאמר ליוסף הנה אביך חולה והיכי כתב רש״י מכאן אמרו וכו׳ ותו הקשו דהא מהכא שמעי׳ מהתם שמעי׳ דכתיב ה׳ יסעדנו וכו׳ כדאי׳ בסוגיין דלעיל וע״פ האמור הכל ניחא ואחר זמן זכיתי לאור הנח״י שהיה בידי ימים מועטים בתורת שאלה ומצאתי שפי׳ כך ושמחתי ואעיקרא דמלתא למה הפך עצמו לצד השכינה יכולני לומר טעם אחר נכון מאד ע״פ מאי דאי׳ בזהר וז״ל תמן תנינן מאן דנפיק נשמתיה ברשותא אחרא וגופא דיליה אתקבר בארעא קדישא עליה כתיב ותבאו ותטמאו את ארצי וכו׳ ויעקב אמר ושכבתי וכו׳ וקברתני בקבורתם אמר ר׳ יהודה שאני יעקב דשכינתא הוה אחידת ביה ואדבקת ביה הה״ד אנכי ארד עמך וכו׳ ואנכי אעלך וכו׳ לאזדווגא נשמתך בי לאתקברא וכו׳ ע״ש והשתא א״ש דחשש יעקב דילמא יוסף יקשה ליה מההוא דותבאו ותטמאו את ארצי וכו׳ ולכך הפך עצמו על ראש המטה להודיעו דשאני איהו דשכינתא הוה אחידת ביה כדאמרי׳ ומאי דמייתי רש״י ד״א היינו דלהך פי׳ קמא איברא דהלשון ניחא דלכך לא הוצרך הכתוב לפרש למי השתחוה כדלעיל מיהו יש קושי בענין עצמו לפ׳ שני הפנים בנושא א׳ שהשתחוה ליוסף והפך עצמו לצד השכינה ולר״א ניחא הענין אבל יש קושיא דהו״ל לפ׳ וישתחו לה׳: