ועשית את הקרשים וכו׳ יעקב אבינו וכו׳ ההרגש שמבחוץ דלא הול״ל את הקרשים למשכן דהא עיקר שם המשכן שייך על הסכך דהיינו יריעות הראשונות ולא על הקרשים וא״כ הו״ל במשכן לכך פי׳ שהם קרשים שהם עומדים ומיוחדין משעת נטיעתן למשכן. והר״אם ז״ל כתב שדיוקו מדכתיב הקרשים בה״א אך הוק׳ לו שהרי הקרשים לא היו מיוחדים אלא הארזים נטועים ונדחק בזה ע״ע. ומה שרצה רש״י ז״ל בהביאו הפיוט של הבבלי אפ׳ שכיון ליישב דסוף סוף למה הוצרך יעקב אבינו להכין עצי ארזים טפי מכל הי״ג דברים שהוצרכו למלאכת המשכן נר׳ משום שידע יעקב שהיה רצונו של הקדוש ברוך שיעשו המשכן ממה שנטלו עמהם ממצרים שלכך נתן להם ביזה מצרים דהכי נראה ממה שדרשו במ׳ חזית תורי זהב נעשה לך על ביזה מצרים ושוב דריש תורי זהב וכו׳ וכל הענין על מעשה המשכן וכתיב נמי התם בסמוך קורות בתינו ארזים דמשמע שהוצרך המשכן ליעשות מביזת מצרים ולפי שידע יעקב שכל אותם הדברים היו נמצאים במצרים חוץ מעצי ארזים ולפי׳ הוצרך לנטעם במצרים וכל זה נר׳ דרמז הפייט באמרו קורות בתינו וכו׳:
קריאה במקור
משכיל לדוד · שמות · פרק 26 · פסוק 15
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745