משכיל לדוד · ויקרא · פרק 26 · פסוק 32

והשימותי וכו׳ זו מדה טובה וכו׳. הוצרך רבינו לזה דאל״כ נמצא דאיכא טפי מז׳ פרעניות וכ״ת ס״ס דל מהכא הך והשימותי הא איכא לקמן פורעניות אחרי׳ והרי רש״י גופיה פי׳ בסמוך ואתכם אזרה בגוים זו מדה קשה וכו׳. וי״ל דאה״נ דלקמן חשיב קרא ז׳ פורעניות אחרות דהנך ז׳ קמאי מיירי מקמי דליגלו והם פורעניות גדולות הבאות לנקום נקם כדכתיב נוקמת נקם ברית והנהו דלקמן הם פורעניות קצת קלות שאינם דרך נקמה אלא אדרבא למרק ולכפר בהיותם בארץ אויביהם בתר דגלו והיינו. א׳ ואתכם אזרה וכו׳ דהיינו פיזור הגליות. ב׳ והריקותי וכו׳ שהחרב אינה חוזרת מהר. ג׳ והיתה ארצכם שממה שלא ימהרו לשוב אבל ועריכם יהיו חרבה אינו מן המנין שהיא נמשכת מזו כדפירש״י. ד׳ והבאתי מורך וכו׳ שהוא פחד בלב ועי״ז ונסו וכו׳ ורודף אין וכו׳. ה׳ ואבדתם בגוים וכו׳ ואם נאמר שזו אינה מן המנין לפי שנמשכה מפיזור הגליות והיא כלולה באתכם אזרה וכו׳. והכי נמי וכשלו איש באחיו וכו׳ כלולה בדלעיל שהכל מחמת ביעתותא כי נבהלים לרוץ. מ״מ נוכל למנות הך דוכשלו איש באחיו לפי הנדרש בו בעון אחיו וזהו פורענות דלא סגי ליה ליתן דין על שלו רק צריך גם כן לפרוע מחוב חבירו והא דכתיב בתר הכי ולא תהיה לכם תקומה וכו׳ אינו ממנין שבעה אלה דהא דרשוהו בת״כ זו שעה שנלכדה ירושלים. ואם תאמר ולמה זה הפסיק בין הללו דמיירי בזמן הגלות בהך דבשעת החרבן. י״ל דקמ״ל שאף החרבן היה מטעם זה דוכשלו וכו׳ כדאמור רבנן לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זא״ז. ו׳ ואכלה אתכם וכו׳ דהיינו המתים בגולה כדפירש״י. ז׳ ימקו בעונם. ותו ליכא דהא דכתיב בתר הכי והבאתי אתכם וכו׳ היא מדה טובה כדפירש״י שם. כן נלע״ד כדי שלא לידחק במה שנדחק הרא״ם ז״ל בזה ע״ע: