משכיל לדוד · במדבר · פרק 15 · פסוק 32

ויהיו וכו׳ בגנותם של ישראל וכו׳ הרא״ם ז״ל האריך בזה להק׳ מההיא דת״כ והביאו רש״י בפ׳ אמור דמקושש ומקלל בפרק א׳ היו ומקלל היה בשנה שנייה אחר שהוקם המשכן מדאמרי׳ התם שלגלג על לחם הפנים ועוד שבא ליטע אהלו בתוך בני דן וא״ל למשפחותם לבית אבותם דש״מ שהיה לאחר הדגלים והעלה דלעולם היה בשנה ראשונה כמ״ש כאן ואף על גב דמעשה הדגלים ולחם הפנים לא היה עד שנה שנייה מ״מ אפשר שהצווי של לחם הפנים היה בשנה ראשונה ועל הציווי לגלג והדגלים אף קודם שנצטוו כך היו חונים שבט שבט לבדו וכך העלה גם כן בפ׳ אמור ע״ש ואני עבדו לא ידענא היכי נחה דעתו דעת עליון בתירוץ זה דמלבד כמה דוחקים הגלויים לעין כל בר מן דין מי יתן ידעתי איך הבין המאמר הזה שלא שמרו אלא שבת ראשונה ובשנייה בא זה וחללה האי ראשונה אימת אי ראשונה כשנצטוו במרה ושנייה דבתר הכי א״א לומר כן דמלבד מה שהק׳ ע״ז הרב גופיה והניח בצ״ע ע״ש תו ק׳ דא״כ היו מעשים אלו דמקושש ומגדף קודם מ״ת והיכי תניא בספרי ומייתי לה רש״י בתר הכי כי לא פורש וכו׳ שיודעים היו דמחלל שבת במיתה מדכתיב מחלליה מות יומת אלא שלא היו יודעים באיזה מיתה וק׳ היכי ידעי הא מחלליה מות יומת בסיני נאמר אבל במרה לא נאמר להם עונש ועוד דנראה בהדיא מלשון הכתובים שאחר מתן תורה היו וכ״נ גם כן ממ״ש ויקב וכו׳ את השם הוא השם המפורש ששמע בסיני. ואם רצ״ל שבת ראשונה שאחר מתן תורה ושניה שלאחריה הרי בשבת שלאחריה לא היה משה במחנה אלא למעלה שעלה בז׳ בסיון לקבל התורה וישב מ׳ יום ולא ירד עד י״ז בתמוז והיכי כתיב ויקריבו אתו וכו׳ אל משה וכו׳ וע״ק על המאמר הזה דמאי גנותן של יש׳ איכא הכא אדרבא שבחן של יש׳ הוא זה שאחד היה ביניהם לבד שחילל את השבת ומיד הביאוהו לב״ד המוצאים אותו ועשו בו דין וה״ז דומה לשלומית בת דברי שאמרו שם שהוא שבחן של יש׳ שזו לבדה היתה זונה. וע״ק דבהדיא נראה ממדרשים אחרים דמעשה זה של מקושש לא הוה אלא בשנה שנייה אחר מעשה המרגלים כמ״ש התו׳ ז״ל בב״ב פ׳ יש נוחלין דף קי״ט דאמרו במד׳ שהוא צלפחד ושלשם שמים נתכוון שהיו אומרים ישראל כיון שנגזר עליהן שלא ליכנס לארץ ממעשה המרגלים שוב אין מחוייבים במצות עמד וחילל שבת כדי שיהרג ויראו אחרים ע״ש מכל הדברים והאמת האלה נמצאו מופרכים דברי הרא״ם ז״ל. ולעד״ן דקושטא ודאי הכי הוא שלא היו שניהם אלא בשנה שנייה וכנראה בהדיא מכל מאי דכתיב׳ ומ״ש בספרי בגנותן וכו׳ שלא שמרו אלא שבת ראשונה וכו׳ צריך לידחק ולומר דה״פ שלא שמרו אלא שבת ראשונה כלומר בשנה ראשונה קודם מעשה המרגלים אבל בשנייה אחר המרגלים אמרו הותרה הרצועה והוצרך זה לבא ולחלל שבת כדי שיקבל דינו ויראו כולם ויקחו מוסר וזהו ודאי גנותן של ישראל ולפי״ז א״ש לישנא דקרא ומובן מאי דמרגיש רש״י דהיינו מ״ש ויהיו ב״י במדבר והלא אף אנו יודעים שבמדבר היו ומאי קמ״ל ולפי האמור ניחא דהיינו דקמ״ל משום שויהיו ב״י במדבר שנגזר עליהם במדבר הזה יתמו ושם ימותו ואז רצו להתיר להם הרצועה והילכך וימצאו איש מקושש וכו׳ כי לש״ש נתכוון כדבר האמור. ואף על גב דאיכא קצת דוחק בלשון הספרי דקאמר שבת ראשונה טפי ניחא לן לסבול דוחק הלשון ולא דוחק הענין בכמה אנפי שבזה הכל הולך על נכון ואפשר גם כן שיש חסרון אות א׳ בלשון הספרי וצ״ל שבת בראשונה ופי׳ בשנה ראשונה. ודוק: