משכיל לדוד · בראשית · פרק 40 · פסוק 23

ולא זכר וכולי בו ביום וישכחהו וכולי מפני הכפל הוצרך לפרש כן רבו ביום אע״ג דודאי לא היה שם שכחה מ״מ לא זכרו כלומר לא רצה לזכרו ושוב שכחו לגמרי והיה זה סיבה מאת המקום כלפי מ״ש לו בפ׳ כי אם זכרתני והזכרתני אל פרעה הלכך לא זכר וישכחהו והוזקק לישב ב׳ שנים אמנם באמת לא בטח יוסף בלבו על שר המשקים דחס ליה ליוסף צדיקא אלא הענין כמ״ש רבנו בחיי ז״ל לפי שלעולם הקב״ה עושה הנס על ידי סיבה כמו מזון אליהו ע״י העורבים וכדומה אבל אין לו לאדם לבקש אחרי הסיבה אלא יבטח עליו יתברך והוא יעשה לכך נענש יוסף לפי שביקש הסיבה אע״ג דלפום קושטא הוא לא שם מבטחו אלא בהקב״ה ע״ש ולזה י״ל שכיון רש״י ג״כ ומש״ה לא כתב מפני שבטח בו יוסף אלא מפני שתלה בו כלומר שתלה בו שהוא היה הסיבה והאמצעי שעל ידו יבא לו הנס מאת המקום וכיון שהוא ית׳ מדקדק עם חסידיו כחוט השערה לכך הוזקק להיות אסור ב׳ שנים דאילו היה בטחון ממש ח״ו לא היה העונש קל ב׳ שנים לבד אלא היה יושב שם יותר או לעולם ולכך מייתי ודריש קרא אשרי הגבר על יוסף כי לו נאה באמת שם גבר להיות שם גבר כינוי למידת היסוד כידוע והיא מדתו של יוסף ונודע מ״ש ז״ל גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים דאילו בי״ש כתיב אשרי האיש וכו׳ ואילו בנהנה מיגיעו כתיב אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך וכו׳ והכא ודאי דליכא לפרושי דבי״ש דכתיב ביה אשרי לחוד ר״ל בעה״ז לבד אבל לא בעולם הבא דשכר מצות בהאי עלמא ליכא אלא ע״כ כי כתיב אשרי לחוד היינו לעולם הבא לחוד והכא נמי קאמר אשרי הגבר כלו׳ בעה״ב לבד דאילו בעה״ז נענש אע״ג דבאמת שם ה׳ מבטחו ולא פנה אל רהבים כלומר לא בטח על מצרים אפ״ה לפי שתלה בו להיותו האמצעי לכך נאמר בו אשרי לבד כלומר אשריו לעתיד לבד אבל מיד לפי שעה בא לו העונש משום וסביביו נשערה מאד כדאמרן: