משכיל לדוד · דברים · פרק 12 · פסוק 14

באחד שבטיך וכו׳ של בנימין וכו׳. היינו כמ״ד ירושלים נתחלקה לשבטים ולמ״ד לא נתחלקה כבר כתב הרא״ם ז״ל דצריך לפ׳ באחד שבטיך זו שילה ע״כ ובש״ח כתוב לאמור דנר׳ לו דאפי׳ למ״ד לא נתחלקה ירושלים מקום ב״ה היה בחלקו של בנימין כמו דכתיב ובין כתיפיו שכן עכ״ל וזה דבר שאינו עולה על הדעת כלל דמאחר שירושלים שהיא העיר שב״ה בנוי בתוכה לא נתחלקה כלל היאך יתכן להוציא מן הפה שב״ה יהיה בחלקו של שום שבט. ולא עוד אלא דאשתמיטתיה לבעל ש״ח דבש״ס פ״ק דיומא דף י״א איתא בהדיא דפלוגתא דתנאי הוא דהך תנא דסבר דב״ה בחלקו של בנימין ס״ל דירושלים נתחלקה לשבטים ותנא אחרינא סבר לא נתחלקה כלל וב״ה לאו בחלקו של בנימין היה ע״ש. ואין להק׳ מקרא דבין כתיפיו שכן דלאיזו דרשה אצטריך ומצאתי בזהר פ׳ בלק דדריש מהך קרא דבין כתיפיו שכן דשבטא דבנימין לא דחיל מעינא בישא ומפגעין בישין ע״ש. ותו אשתמיטתיה לבש״ח שדברי הרא״ם דמפרש דבאחד שבטיך מיירי בשילה הכי תניא להדיא בספרי דאיכא תנא דמפ׳ הכי וצ״ל דהנהו תנאי פליגי בפלוגתא דלעיל אי ירושלים נתחלקה וכדאיתא בגמ׳. ומ״ש רש״י הא כיצד וכו׳ גבה הזהב מכל השבטים וכו׳ אין להק׳ דאימא איפכא דלעולם המקום היה של כל השבטים בשוה שלא נתחלקה ירושלים. ומ״מ כשקנה הגורן גבה הכסף משבטו או מאיזה שבט אחר דא״א לומר כן כדמוכח לישנא דקרא דלעיל כתיב מכל שבטיכם במ״ם דמשמע לקח הכסף מכל השבטים והכא כתיב באחד שבטיך בבי״ת דמשמע שהמקום בחלקו של שבט א׳ ואם איתא הול״ל איפכא לעיל בכל שבטיכם והכא מאחד שבטיך: