משכיל לדוד · בראשית · פרק 18 · פסוק 5

וסעדו וכו׳ א׳ ר׳ חמא לבבכם וכו׳ לא ידעתי מי הכריחו לזה שהרי דבר ידוע דהיינו לבבכם היינו לבכם דלבב הוא מבעלי הכפל שפעמי׳ חסרי למד ובא הדגש במקום האות הכפולה וכן מצינו כתוב א׳ אומר תוכן לבות ה׳ וכתי׳ אחד אומר כי כל לבבות דורש ה׳ הרי דהיא היא ועל רז״ל שדרשו כן לא ק״ל דקי״ל כל היכא דאיכא למדרש דרשינן אבל רש״י לא ידעתי מי הכריחו להביא אגדה זו כ״ש שא׳ מן הכתובים שהביא בסמוך סעד לבך פת לחם וכתו׳ אצל בעלה של פלגש בגבעה ולא כתי׳ לבבך מה ידרוש רבנו התם היתכן שלא היה לו יצה״ר ושוב ראיתי להר׳ הנח״י שרצה לחלק דביחיד שייך לומר לב אבל לא ברבים לפי שאין דעותיהן שוות ע״ש וגם זה אחר המחילה אין לו יסוד וקרא דכתיבנא תוכן לבות הוי תיובתיה וכשנתישבתי עוד בדבר נ״ל לומר מעין דרשו של הרב והיינו דביחיד שאין לו אלא לב אחד סברי רבנן דשייך לומר דוקא לב וכל היכא דכתיב לבב הוי לדרשא והשתא קרא דסעד לבך וכו׳ א״צ וקרא דכתובים ולחם לבב אנוש וכו׳ י״ל דאתי לדרשא והיינו דאיכא למידק למה לא כתי׳ ולחם יסעד לבב אנוש כמו סעד לבך פת לחם ומ״ש הכא דכתב להיפך אלא נראה במאי דאי׳ בגמ׳ דב״ב עד שלא אוכל יש לו ב׳ לבבות שנ׳ ואיש נבוב ילבב אחר שאכל אין לו אלא לב אחד וז״ש וכו׳. ולחם לבב אנוש כלו׳ מה שהיה תחילה לבב שמורה הרבוי עתה יסעד ונעשה לב וכל זה ביחיד אבל ברבים שייך לומר בין לבות בין לבבות דתרוויהו רבים משמע אבל הכא ודאי ק׳ דכיון דרבים הם וכל אחד יש לו לב בפני עצמו לא שייך לומר לבכם דהיינו שם יחיד בכינוי רבים והול״ל לבותיכם כמו ולישרים בלבותם וכי תימא דלא קאמר לבותיכם משום שמורה על פירוד הלבבות והוא רצה לומר שישבו באהבה ואחוה מכל מקום הול״ל לבבכם דמורה קצת על הרבוי וממילא הוה משמע נמי האחוה מדלא קאמר לבותיכם אבל לבכם אין לו משמעות כלל שהרי לבו של זה לאו היינו לבו של זה מש״ה הוצרכו לדרוש דקאמר הכי לרמוז שאין יצה״ר במלאכים ומה״ט נמי דרשו שיתו לבכם לחילה שאין יצה״ר שולט למ״ה נמצינו למדין דשפיר אצטריך רש״י לאתויי הך דרשה משום דמלת לבכם אין לו הבנה ע״ד שאמרנו: