משכיל לדוד · שמות · פרק 39 · פסוק 33

ויביאו וכו׳ הניח לו הקדוש ברוך הוא וכו׳ הק׳ הרב נ״חי דכאן משמע׳ שגם משה הקים ע״פ הנס אבל בפ׳ המצניע משמע דמשה היה גבוה י׳ אמות כגובה הקרשים לפי׳ היה לו כח להקימו וגם בפ׳ הרואה אמרו משה כמה הוי י׳ אמות וכו׳ ע״כ ואיני רואה שם שום ראיה אלא שמשה רבינו היה גבוה י׳ אמות ואין מזה הכרח שהיה כחו עצום כ״כ להקים הקרשים הכבדים האלה ואדרבא מהך סוגיא דאיתא ג״כ בנדרים בפ׳ אין בין המודר דף ל״ח משמע הכי דאמרי׳ התם אין השכינה שורה אלא על גבור ועשיר וחכם וכו׳ וכלן ממשה גבור דכתיב ויפרוש את האהל על המשכן ואמר מר משה רבינו פרשו וכתיב עשר אמות אורך הקרש ופריך אימא דאריך וקטין [פי׳ ארוך בקומה וקטון בכח] אלא מן הדין קרא ואתפוש בשני הלוחות כו׳ וקשה היכי מצי להקשות אימא דאריך וקטן איברא דבמקרא דויפרוש את האהל מצי׳ למימר הכי ומיהו הו״מ לאתויי ראיה דגדול בכח נמי הוה דהקים כובד הקרשים א״ו דמההוא ליכא ראיה שהרי הקימו ע״י נס והראיה מדכתיב הוקם המשכן. ולפי דרכנו למדנו תירוץ למה שהק׳ הר״אש שם בנדרים וז״ל תימא אמאי לא יליף מקרשים וישם את המשכן ע״כ ועם האמור ניחא דמקרשי׳ ליכא שום ראיה דע״י נס הוה כדאמרן: