משכיל לדוד · דברים · פרק 21 · פסוק 23

כי קללת וכו׳ וישראל הם בניו משל וכו׳. הרבה דיוקים איכא למידק בלשון רבינו בזה חדא מה היתה כוונתו במה שהוסיף לומר וישראל הם בניו דהוה סגי במ״ש שהאדם עשוי בדמות דיוקנו ואם הכוונה כמ״ש הרב הנח״י כי אע״פ שכל האדם עשוי בדמות דיוקנו הואיל וישראל הם בניו הו״ל כתאומים הוא רחוק מאוד לע״ד דס״ס א״כ לא הול״ל משל לב׳ אחים תאומים אלא משל לאב ובנו שדומין זה לזה. תו איכא למידק דמאי צריך למשל בדבר פשוט שהיה מובן ממילא באמרו שהאדם בדמות דיוקנו. ועוד יש לדקדק באמרו כי א׳ נעשה מלך אמאי קאמר לשון נעשה שהוא לשון דלא שייך לפי המובן בנמשל אלא הול״ל א׳ מלך. ועל הכל עיקרא דמלתא ק״ט דאטו בשופטני עסקי׳ וכמו שהק׳ הרמב״ן והרא״ם ז״ל כי איך יחשוב שום חושב שזה התלוי הוא המלך שלא ראה אותו עין כל בריה וכתיב ואל מי תדמיון אל ע״ש ובפרט שאמר כל הרואה אותו אומר המלך תלוי והיכי קאמר כל הרואה אותו והלא אפילו יונח שיעלה זה על דעת שום אדם אין ספק שלא יהא אלא איזה טפש ומשוגע לגמרי. אלא נלע״ד שרבינו ז״ל כל רז לא אניס ליה ודבר גדול נתכוון ללמדנו בזה והיינו שידוע שהאדם החוטא ע״י הפגם מסלק מעליו צלם אלהים וכמ״ש המקובלים ז״ל וא״כ לפי״ז באמת זה החוטא שתלוהו ליכא בהא שום פגם וזלזול להניחו תלוי הואיל ולפי האמת כבר נסתלק מעליו צולמא קדישא משעת החטא אלא דמ״מ הואיל וישראל הם בניו כלומר שכלם בנים למקום נמצא שכלם אחים א״כ כל מי שיראה בר ישראל תלוי יאמר הרי צלם אלהים תלוי ואע״ג דלפום קושטא לאו הכי הוי כדאמרן מ״מ הרואים אינם יודעים שנסתלק ממנו דאינו דבר הניכר והוי זלזולו של מלך. ובזה נכונו מאד דברי המשל האחים התאומים הם בני ישראל א׳ נעשה מלך זה הצדיק דעבד מלך מלך ומאן מלכי רבנן ודייק לשון נעשה מלך וא׳ נתפס ללסטיות שחטא ואבד צלם אלהים ואפ״ה כל הרואה אותו אומר המלך תלוי כלומר צלם אלהים תלוי וה״ז זלזול. ודוק כי הוא בעיני אמת כפתור ופרח: